מדרש גולית הפלשתי
כתיב אל יתהלל גבור בגבורתו. זה נאמר על דוד המלך. אמרו כשהיה דוד נלחם היה זורק והורג שמונה מאות איש בזריקה אחת והוא שולף את חרבו על שלש מאות איש בפעם אחת. כיון שראה דוד כך היה מתגאה ואומר אין כמותי בעולם ואחרי לא יהיה כמוני. אמר לו הקב"ה אל תתגאה בגבור' אתה מנינא. ועכשיו תראה שלא מגבורתך היא. מה עשה לו הקב"ה זימן לו צבי אחד עורק לפניו. והיה יושב אבישי אצלו. הלך דוד ואבישי אחריו עד שהלכו יותר מדאי אחרי הצבי. והתעו בדרך ונפל שרוך נעלו של אבישי. בין כך ובין כך שהיה קושר אותו הלך דוד עד שראה מגדל יפה. הלך ונכנס בה וראה טפילה אחת אם גולית הפלשתי והיא יושבת וטווה בפלך. והיא הכרתו שזה הוא שהרג את בנה גולית הפלשתי והוא לא הכירה. הלכה ופסקה חוט שלה. אמרה בני תושיט לי פלך שלי אמ' לה לחייך מרתי. כשסמך ליקח אותו הפלך מיד טמנה אותו בכפה. וישם אותו תחת כרעי המטה שהיא יושבת עליה כדי לשבור לו כל איבריו. מיד הזמין לו הקב"ה לדוד שאין לפניו לא שכחה ולא משא פנים והזמין תחתיו פח אחד שנפל בה. וכשבא אחיו של גלית הפלשתי מיד הלכה אמו לקראתו ותאמר לו יודע אתה בני מה לקחתי אמר לה לא. אמרה הרי לקחתי דוד שהרג אחיך. אמר לה אמי מה עשית מאותו רשע תתן לי ואהרגנו. אמ' לך ותראהו תחת כרעי המטה ששברתי לו כל עצמותיו. והלך וראה אותו יושב בפח. כיון שראה כך אמר לאמו חי הוא הלך ולקח חנית שלו והלך בחוץ וישם אותו חנית בקרקע. וחרבו כנגד השמים כדי לקבלו בחניתו הלך
