ספר זרובבל
הדבר אשר היה אל זרובבל בן שאלתיאל פחת יהודה (נ"א הראני שם) המראה הזה. ואני הייתי מתפלל לפני ה' בחזיון המראה אשר ראיתי על נהר כבר באומרי (נ"א ואומר) ברוך אתה ה' מחיה המתים.
נהם לבבי עלי לאמר איך יהיה צורת הבית לעולמים. ויענני מדלתות השמים ויאמר לי האתה זרובבל פחת יהודה. ואומר אני עבדך. ויצא לי קול (נ"א ויען לי) וידבר עמי כאשר ידבר איש אל רעהו. קולו שמעתי ומראהו לא ראיתי. ואקום ואתפלל כבתחילה ואומרה (נ"א ואגמור) תפלתי ואפנה לביתי. וביום אחד עשר לאדר (נ"א לחדש) היה מדבר עמי ויאמר לי בא אצלי שאל ממני. ואומר מה אשאל. קטני' (נ"א קצרו) ימי קצי ומלאו ימי. ויאמר לי אחייך. ויאמר אלי תהי חי. ותשאיני רוח בין השמים ובין הארץ ויוליכני בנינוה העיר הגדולה והיא עיר הדמים ויצר לי מאד ואקום מצרה להתפלל ולחלות את פני אלהי ישראל ואתוודה את פשעי וחטאתי ואומר אנא ה' חטאתי פשעתי ואשמתי כי נחלו כאבי. אתה הוא אלהי ישראל אשר עשית הכל ברוח פיך ובאומרך מתים יחיו. ויאמר ה' אלי לך אל בית התורף (נ"א בית הלצות) מקום השוק. ואלך כאשר צווני. ויאמר אלי פנה לך הלאה. ואפנה ויגע בי וראיתי איש נבזה ופצוע. ויאמר אלי האיש הפצוע ונבזה זרובבל מה לך פה (נ"א מלאכתך). ואען ואומר רוח ה' נשאני באשר (נ"א בזה העיר) לא אדע ויוליכני בזה המקום. ויאמר אלי אל תירא כי למען הראותך הובאת הנה. וכשמעי דבריו נחמתי ושאלתי לו מה שם המקום הזה. ויאמר אלי זו היא רומה רבה שאני אסור בה
