קיט
המשנה ביסודה ותקופת התנאים עליה
והנה הר״ש פי׳ "נשתקעו הדברים שבימי ר׳ עקיבא לא נחלק אדם עליו אף על גב דר׳ יוחנן בן זכאי פליג במתניתן נשתכחו דבריו ולא נאמרו, אי נמי משום דלא סברי כוותיה עד שבאו ר׳ נחמיה ור׳ אליעזר בן יעקב ונחלקו על ר׳ עקיבא דסברי לה כר׳ יוחנן בן זכאי בחצבים גדולים".
והדברים מפליאים מאד שפירש "נשתקעו הדברים ולא נאמרו עכשיו״ הכונה שבימי ר׳ עקיבא לא נחלק אדם עליו, ודברי ר׳ יוחנן בן זכאי נשתכחו, אבל היכן הוזכר כאן רבן יוחנן בן זכאי, ואיך יסבו דברי התוספתא על מה שלא הוזכר.
ואם ילכו דברי התוספתא על המוזכר במשנה, הלא לא נשתכחו ונאמרו מפי ראשי התנאים והנם במשנה מפורש בשם רבן יוחנן בן זכאי.
ויותר מכל זה שלפי דבריו אם נגרוס "מכאן ואילך לוג" ונאמר שגם זה דברי ר׳ עקיבא, אם כן איך לא הוזכר זה במשנה בדברי ר׳ עקיבא, ואיך יחסר שם סיום דבריו. והרי רבינו הר״ש עצמו כתב ר׳ ישמעאל ור׳ עקיבא לא פליגי, ומפורש בדברי ר׳ ישמעאל ״ועד חמש סאין בלוג" ועל זה נאמר בתוספתא "חמש כלמטה הימנו״ ומזה מבואר דיתר מחמש אינו כלמטה הימנו, כי אם שיש לזה שיעור יותר גדול ובודאי שכן הוא גם לר׳ עקיבא.
והגר״א ז״ל הגיה בתוספתא וחמש ״ולמעלה״ כלמטה הימנו וזה פלא שאם כן לאיזה צורך הוזכר במשנה חמש סאין כל עיקר.
אבל באמת נשתרבב כאן תיבת "לוג״ בטעות על ידי שלא הבינו ענין דברי התוספתא, וגם לפי׳ הר״ש הוא בהכרה ט״ס.
וכל הדברים פשוטים ודברי התוספתא כך הם:
"ר׳ עקיבא אומר מלחמיות ועד חצבים גדולים בלוג, מכאן ואילך נשתקעו הדברים ולא נאמרו עכשיו ר׳ נהמיה, ור׳ אליעזר בן יעקב אומרים חצבים גדולים שני לוגין."
והדברים האלה ״מבאן ואילך נשתקעו הדברים ולא נאמרו עכשיו" מוסבים על יסוד המשנה, כמו שכבר נתבאר לנו שלשון יסוד המשנה הי׳: "הדקין שבכלי חרס וקרקרותיהן ודפנותיהן יושבין שלא מסומכין שיעורן בכדי סיכת קטן, וברביעית, בחצי לוג ובלוג.
וזה יפרשו ר׳ ישמעאל ור׳ עקיבא, וכל פירושם הולך רק עד חצבים גדולים, והוא השיעור האחרון האמור במשנה לפנינו דהיינו לוג.
אבל מכאן ואילך נשכחו הדברים עתה ולא נאמרו לפנינו ביסוד המשנה, עד שבא רבן יוחנן בן זכאי במשנתינו ור׳ נחמיה ור׳ אליעזר בן יעקב בתוספתא(מ״ג) ופירשו זה.
כי באמת הלא כל השיעורים הללו הם כלמטה וכמו שהוא בתוספתא לפני זה "לוג כלמטה" "סאתים כלמטה" "חמש כלמטה״ וכמו שהוא חמש כלמטה לר׳ ישמעאל ושיעורו בלוג, אף כן הוא לר' עקיבא מלחמיות ועד חצבים גדולים, דהיינו השיעור הראשון של חצבים גדולים, והוא כלמטה.
הערה (מ״ג): כבר נתבאר לנו בחלק ב׳ עמוד 61הערה כ״ז שאין בכל כיוצא בזה שום סתירה רק שהי' שם אלה שקבלו זה מרבותיהם מתוך קבלה מרבן יוחנן בן זכאי, ויש אשר באה להם קבלתם זאת מצד אחר, ונשמע להם לבסוף מפי ר׳ נחמיה ור׳ אליעזר בן יעקב, וקבעו זה במשנתם על שמם, וכבר נתבאר לנו זה בחלק ב׳ בכמה מקומות, ונשוב לזה עוד.