המשנה ביסודה ותקופת התנאים עליה
קיח
וגירסת הרא"ש והרבה מהראשונים "העיד ר׳ יוחנן בן ברוקא אפי׳ נולד הבן אחר מיתת האב וכו׳״.
ולפי זה הנה באו דבריו מה שקבל מפי רבותיו והנה דבריהם על דין המשנה, אשר היא עצמה באה מפורש רק על יסוד המשנה.
ועי׳ בזה דבר המבאר את עצמו במס׳ כלים פרק ב׳ משנה ב׳, כי בתחלת הפרק היינו במשנה א׳ בא לשון יסוד המשנה. כלי עץ וכלי עור וכלי עצם וכלי זכוכית(מ) פשוטיהן טהורים ומקבליהן טמאים, נשברו טהרו, חזר ועשה מהם כלים מקבלין טומאה מכאן ולהבא, כלי חרס וכלי נתר טומאתן שוה מיתטמאין ומטמאין באויר ומיטמאין מאחוריהן, ואינן מיטמאין מגביהן ושבירתן היא טהרתן.
ועל זה בא במשנה ב׳:
הדקין שבכלי חרס וקרקרותיהן ודפנותיהן יושבים שלא מסומכים שיעורן בכדי סיכת קטן ועד לוג, מלוג ועד סאה ברביעית, מסאה ועד סאתיים בחצי לוג, מסאתים ועד שלש ועד המש סאין בלוג דברי ר׳ ישמעאל.
ר׳ עקיבא אומר אני איני נותן בה מדה, אלא הדקין שבכלי חרס וקרקרותיהן ודפנותיהן, יושבים שלא מסומכין, שיעורן בכדי סיכת קטן ועד קדרות הדקות, מהקדירות הדקות ועד חביות לודיות ברביעית, מלודיות ועד לחמיות בחצי לוג, מלחמיות ועד חצבים גדולים בלוג.
ובהמקום הזה כבר יש לנו כל עניני דברינו יחד. שהנה דברי עצם המשנה נכפלו בפי ר׳ עקיבא עוד הפעם, ואף שכל מחלקותו עם ר׳ ישמעאל אינו כלל על הרישא, בכל זה יכפול גם את זה בריש דבריו:
הדקין שבכלי חרס וקרקרותיהן ודפנותיהן יושבים שלא מסומכין שיעורן בכדי סיכת קטן.
אף שמחלקותם הוא רק משם ואילך ,על מה שגדול מכדי סיכת קטן.
בכל זה כפל ר׳ עקיבא גם את כל הרישא לפי שזה הוא לשון יסוד המשנה. ואמנם נראה ונכיר בזה עוד יותר, כי הנה הדבר בולט לפנינו שלשון יסוד המשנה הי׳: "הדקין שבכלי חרס וקרקרותיהן ודפנותיהן יושבים שלא מסומכין שיעורן בכדי סיכת קטן, וברביעית, בחצי לוג ,ובלוג." ומפני שלא נתפרש במשנה מתי השיעור בכדי סיכת קטן, ומתי שיעורו ברביעית או בחצי לוג ולוג, על כן נחלקו ר׳ ישמעאל ור׳ עקיבא מתוך קבלתם בפי׳ דברי המשנה, אם השיעורין הנם לפי מדת הכלים השונים בתשמישם, או לפי המקומות.
וזה הוא שיאמר ר׳ ישמעאל, שהשיעור "בכדי סיכת קטן״ הוא עד לוג, והשיעור השני "ברביעית" הוא מלוג ועד סאה והשיעור השלישי "חצי לוג" הוא מסאה ועד סאתים ,והשיעור האחרון "לוג" הוא מסאתים ועד שלש ועד חמש סאין.
ור׳ עקיבא ישיב אני איני נותן בהם מדה "לפי גודל הכלי וקטנו אלא לפי המקומות שרגילין לעשותן ולפי צורת הכלים" כלשון הרע״ב.
הערה (מ): כבר הערנו פעמים רבות שאחר זה נתוסף ביסוד המשנה גם כפי דין התקנה האחרונה שגזרו טומאה על כלי זכוכית עי׳ שבת ד׳ ט״ו.