עמוד:משנה תורה דפוס ווארשא-ווילנא כרך ראשון 2.pdf/5

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
הדף הזה לא עבר הגהה
נָחַלְתִּי עֵדְו‍ֹתֶיךָ לְעוֹלָם

ספר זמנים כִּי שְׂשׂוֹן לִבִּי הֵמָּה

(תהלים קיט קיא)

והוא
ספר שלישי
הלכותיו עשר. וזה סידורן:
הלכות שבת. הלכות עירובין. הלכות שביתת עשור. הלכות שביתת יום טוב. הלכות חמץ ומצה. הלכות שופר וסוכה ולולב. הלכות שקלים. הלכות קידוש החדש. הלכות תענית. הלכות מגילה וחנוכה:
הלכות שבת
יש בכללן חמש מצות. שתי מצות עשה. ושלש מצות לא תעשה. וזהו פרטן:
א) לשבות בשביעי. ב) שלא לעשות בו מלאכה. ג) שלא לענוש בשבת. ד) שלא לצאת חוץ לגבול בשבת. ה) לקדש היום בזכירה:
וביאור מצות אלו בפרקים אלו:
פרק ראשון

א שביתה בשביעי ממלאכה מצות עשה שנאמר וביום השביעי תשבות. וכל העושה בו מלאכה ביטל מצות עשה ועבר על לא תעשה שנאמר לא תעשה כל מלאכה ומהו חייב על עשיית מלאכה. אם עשה ברצונו בזדון חייב כרת. ואם היו שם עדים והתראה נסקל. ואם עשה בשגגה חייב קרבן חטאת קבועה:

ב כל מקום שנאמר בהלכות שבת שהעושה דבר זה חייב הרי זה חייב כרת. ואם היו שם עדים והתראה חייב סקילה. ואם היה שוגג חייב חטאת:

ג וכל מקום שנאמר שהעושה דבר זה פטור הרי זה פטור מן הכרת ומן הסקילה ומן הקרבן אבל אסור לעשות אותו דבר בשבת ואיסורו מדברי סופרים והוא הרחקה מן המלאכה. והעושה אותו בזדון מכין אותו מכת מרדות. וכן כל מקום שנאמר אין עושין כך וכך או אסור לעשות כך וכך בשבת העושה אותו דבר בזדון מכין אותו מכת מרדות:

ד וכל מקום שנאמר מותר לעשות כך וכך הרי זה מותר לכתחלה. וכן כל מקום שנאמר אינו חייב כלום או פטור מכלום אין מכין אותו כלל:

ה דברים המותרים לעשותן בשבת ובשעת עשייתן אפשר שתעשה בגללן מלאכה ואפשר שלא תעשה. אם לא נתכוין לאותה מלאכה הרי זה מותר. כיצד גורר אדם מטה וכסא וספסל וכיוצא בהן בשבת ובלבד שלא יתכוין לחפור חריץ בקרקע בשעת גרירתן. ולפיכך אם חפרו הקרקע אינו חושש בכך לפי שלא נתכוין. וכן מהלך אדם על גבי עשבים בשבת ובלבד שלא יתכוין לעקור אותן. לפיכך אם נעקרו אינו חושש. ורוחץ ידיו בעפר הפירות וכיוצא בו ובלבד