── 26 ──
שם עד אשר פֿעט-אַלי-כֿאַן את מטה זעמו עלינו, וברחנו למלט נפשינו משם, ומצאנו מפלט לנו באוצום-קאַטטאַ (קאַייטאג Уцмія Кайтагская). בעת ההיא משל אוצום-קאַטטאַ השר אַלי-באַשאַ-אוצמינסקי, ויקבל אותנו בשמחה ובסבר פנים יפות, ויתן לנו קרקעות ובית רחיים גדול, ואחרי כן היה בלב השר להעתיק מושבנו במאדזשאליס. ויתן לנו המקום במתנה, ונתישבנו שם כרצונו. אחרי מות השר אַלי-באַשאַ החלו בניו להעיק אותנו במסים גדולים, ועזבנו גם את הכפר מאדזשאליס, ומצאנו מקום לשבת בכפר קאַראַבודאַקענט. זמן רב ישבנו תחת מחסה השרים של אותו המקום, אחרי כן בקשו אבותינו מאת התושבים למכור להם כברת ארץ לבנין בתים, וימכרו להם התושבים את המקומות באַקאַנאַז-אורכֿאַט (Ваканазъ-Урхатъ) וסיורכֿאַיי-טיובע (Сюрхай-Тюбс) המשתרעים עד הגשר, ונקראים המקומות ההם בשם: שאַרטאַ (Шарта) ופילאַוו-אַשאַגאַן (Пилавъ-Ашаганъ) על שם המאכלים אשר עשו אבותינו לכבד את העם. במשך הזמן החלו תושבי קאַראַבודאַקענט לגנוב את כלי בתינו ולהרוג את אנשינו בכל עת, ואנחנו בקשנו מאת השרים שיגינו עלינו, והבטיחו אותנו, אבל לא מלאו את הבטחתם, והוכרחנו ללכת לבקש את השרה ישר והטוב מעכֿטי-כֿאַן-שאמכֿאַל שיקבל אותנו בארצו ושיגין עלינו. השר הבטיח אותנו, כמו שהיה כתוב בהתעודה שלו, ואנחנו נתישבנו בטארקו, ויתן לנו כברת ארץ אצל העיר לבנות בתים, ויעש לנו הנחה במסים על משך שבע שנים [1]. ככלות הזמן הקצוב, החל לקחת מאתנו שלשה רובל כסף עם שני עורות (סאַפֿיאַן) מעובדים מכל בית לשנה, ויתן לנו השר מעכֿטי-כֿאַן-שאמכֿאַל על זה כתב תעודה חתום בחותם שלו. אחרי מותו משל בנו סולעיימאַן-כֿאַן עלינו בחסד וברחמים כמו אביו הישר, ואחרי מותו משל אחיו עלינו השר אַבו-מוסלים-כֿאַן, והיה גם כן איש טוב כמו אביו ואחיו והטיב עמנו. שני השרים האחרונים האלה נתנו חיזוק ועוד לתעודת אביהם בחתימתיהם, יאריך ה' את שנותיהם והצלחתם." --
─────
התעודה הזאת נעתקה [2] על ידי המעתיקים משרי הצבא: האדון פֿיצכֿעלאַוראוו (Фицхелауровъ) והאדון האָרונזשי-טאַראַרין השני (Хорунжій Тараринъ 2-й), וההעתקה השניה בשפת ערבית ורוסית היתה ע"י האדון עסאַול-פאָדכֿאַלוזין (Эсаулъ-Подхалузинъ).
לפנע"ד כתב הקהל הזה מטיל ספק בדבריהם, ראשית: (כאשר הוביל המלך נבוכדנצר את גולי ישראל לארצו נתישבו היהודים בארץ בבל כגולים וכשבויים, ולא כאנשים חפשים אשר יכלו לצאת מארץ לארץ וממדינה למדינה ברצונם הטוב. באופן הזה היו יכולים לחזור לארץ אבותיהם בכל עת, או להתישב בארץ אחרת כאורחים ולא כשבויים וגולים, מלסבול עול גלות מן הבבליים אשר החריבו את ארצם ואשר
- ^ ואולי מזה הטעם עשה להם השר ההנחה על משך שבע שנים, על אשר לא קבלו היהודים שכר עבודתם בעד שבע שנים אשר עבדו עבודת פרך בבנין המגדלים והמבצרים הנזכרים במכתב הקהל למעלה.
- ^ הנוסע כתב בתחלה: התעודה הזאת נכתבה ע"י הקהל בשפת ערבית בחדש אויגוסט שנת 1866 ונעתקה וכו', ואחרי כן מחק זה; ובחגם מחק, כי בהעתק גוף הערבי כתוב יום י"ז לחדש רביע-אלאכֿר שנת 1283 להגדה, וזה מסכים ליום 29=17 לחדש אויגוסט שנה הנזכרת לפי מנין הנוצרים. ה.
