── 17 ──
הכתב של השר נאבד מהם, בעת מבוכת ומהומת המלחמה אשר היתה בשנת 1843 במדינת דאגעסטאן, כאשר החריב חאַדזשי-מוראַד (Хаджи-Мурадъ) העריץ את בתי ישראל בכפר דורגעלי ובכפר דזשענגוטאַיי. בעת ההיא ברחו היהודים מן הכפר דזשענגוטאַיי על נפשם להמלט במקומות שונים, ורק חמשה בתים נשארו שמה. ויהודי דורגעלי אף אם נשארו במקומם בכל זאת לא בנו שנית את חרבות בתיהם בחלק הכפר המיוחד להם, כי אם שכרו אז להם בתים למושב מן המושלמנים אשר הם יושבים בהם גם עד היום, ובעת הזאת נותנים הם את המס הגדול הראשון, אשר נתנו להשר עלי שולטאן קודם שקבלו התעודה מאת אכֿמעד-כֿאן נכדו. על כל דבריהם אלה העידו גם הזקנים המושלמנים מתושבי הכפר דורגעלי.
מן הכפר דורגעלי שמתי דרכי לפאת מערב דרך הרים ובקעות ועמקים, והגעתי אל ההר קאַראַול-טאַפאַ (Караулъ-тапа) הגבוה מעל פני המים 2550 רגל בריטאניא, דרך אותו הר, על אדמה שחורה הלכתי, ובאתי אל הכפר דזשענגוטאיי או דזשענגוטעיי, דזשענגוטאיי הגדול (Бол. Дженгутай).
הכפר הזה מיושב מקומיקים המדברים בשפתם קומיקית, והוא מקום מושב של הנאַיב השר על חבל הארץ הזאת, בו ימצאו 788 חצרים של מושלמנים, 6 בתים של ישראל, בסה"כ 794 חצרים, 2005 זכרים, 1916 נקבות של קומיקים; 16 זכרים, 18 נקבות של ישראל, ביחד 2021 זכרים, 1934 נקבות, בסה"כ 3955 נפש אדם.
היהודים יושבים פה ביחד עם המושלמנים, ושוכרים מהם בתים למושב, בית תפלה מיוחד וגם רב לא ימצא אצלם. הם מתפללים באחיד מבתיהם ודין ודברים ישפוט אותם הרב מדורגעלי, והדבר בגדול יביאו אל הרב הכולל אשר בדערבענט. מנהגיהם, דתיהם ותפלותיהם כמו אצל יתר אחיהם אשר במדינת דאגעסטאן.
במה שנוגע לדברי הימים שלהם ולקדמותם, הכל כמו שספרתי למעלה מאחיהם היושבים בכפר דורגעלי, ואלה זוכרים כי השרים האוצמים של מאדזשאליס נגשו אותם למאד, בכל מיני נגישות, עד אשר הוכרחו לעזוב את המקום ההוא וללכת לבקש מקום מפלט למו. רבים הלכו ונתפזרו בכפרים אשר במדינת טערסק ורבים במדינת דאגעסטאן, ומהם אשר באו אל השר עלי-שולטאן-בעק, אבי האַססאַן-כֿאן, ואבי אבי של אכֿמעד-כֿאן הנזכר, המושל על ארץ מעכֿטי, ויקבל אותם השר ההוא על פי האופנים הנזכרים למעלה בכפר דורגעלי. בעת הזאת אין להם שדות לזריעה, רק הם שוכרים בכל קיץ וקיץ אצל הגוים המושלמנים כברת ארץ, וזורעים עשב הטאבאק הפשוט ומוכרים בכפרי הגוים, ומזה הם מתפרנסים בדוחק גדול. יהודים מילידי רוסיא לא נמצאים במקומות אלה. מן הכפר דזשענגוטאיי יצאתי והלכתי במורד ההר עדי הגעתי אל הנחל מאָנאַס-אָזען, ועל יד הנחל היתה דרכי בחזרה אל הפר פאַראַאוּל, ומפאַראַאוּל שמתי דרכי דרך הכפר מוסעלים-אָאוּל, אל העיר טעמיר-כֿאן-שורא. בדרכים האלה פגשתי בכל פעם עוברים ושבים מן יושבי ההרים השודדים, אבל כאשר הלכתי בדרך רק ביום ולא בלילה, לא היתי כל כך בחזקת סכנה.
