── 11 ──
בליל תשעה באב באתי אל בית תפלתם, והנה חשכה גדולה בכל הבית מסביב, ארון העדות עומד משומם, וכולם יחד יושבים על רצפת הבית כמנהגם. החכם ישב באמצע וכל העם מקטן ועד גדול סביב לו, אחדים החזיקו נרות של שעוה דקים מאד בידיהם והאירו לאלה המביטים בסידרי הקינות. דומיה איומה שררה מסביב, רק קול דממה ישמע מפי החכם המקונן על חרבן ארץ אבותינו, על שממות בית קדשינו ועל אבדן יקרת תפארתינו מימי קדם, לפעמים יקונן בלשונם, ואז קול נהי ובכיה גדולה, ויללת האנשים והנשים מקטן ועד גדול, יפריעו את הדומיה בבית.
בכל ערב שבת אחר חצות היום סוגרים הם את חנויותיהם, ועוזבים את כל מעשיהם, ומכינים את עצמם ליום השבת, ובכל יום ויום לא יאחרו מועד התפלה בשחרית מנחה וערבית, וימהרו אל בית התפלה להתפלל או לשמוע התפלה מפי הרב או החכם שלהם.
ג) טעמיר-כאן-שורא (המשך).
הבתים אשר הם יושבים נבנו מאבנים וחמר כתבנית בתי הסטאַניצעס, בכל בית ובית יש להם כירה (каминъ), ולא תנורים כמו אצלינו, אשר בכירה יסיקו עצים, והעשן יוצא מן החור למעלה דרך הקיר והגג החוצה. הכירות האלה נקראו בלשונם קינלא ובלשון הארץ אָטשאַג (Ачагъ) [כן]. רצפת הבית או מחומר או מדפנים של עץ ומכוסה ביריעות ומצעות, גם קירות הבית מכוסים במצעות או ביריעות ועליהם תלוים פתילי משי רחבים, יקרים מעשה ידי הפרסיים ובין כל פתיל תלוי ראִי פשוט גם כן מעשה הפרסיים. וכלי פֿאַייאַנס מצביעים שונים, נעשו בהם חורים קטנים ותלוים על חוטים דקים בין המראות, וממרחק יתראו כאלו תלוים על בלימה. כלי נחושת קלל עם בקבוקים וצנצנות וכוסות ממתכות ומזכוכית עומדים במשטר ישר על היציע (полка) העליונה למעל הפתילים והמראות, ארגזים גדולים וקטנים עומדים בבית, אשר בהם מחזיקים את כל בגדיהם וכליהם תחת המסגר. חלונותיהם גדולים וגם קטנים, בכל בית ובית יש חדר מיוחד לנשים, וחדר מיוחד לאנשים, וגם חדר מיוחד לאורחים, החדר המיוחד לנשים מפואר גם כן במצעות ובפסילים [כן] של משי ובמראות, ואין רשות לאיש זר לבוא אל החדר ההוא, כי אם אנשי הבית בלבד. ולפני אנשים זרים או אורחים אין להנשים הרשות להתראות, כי בערב הן באות לתקן את הכרים והכסתות למשכב, ואז את פניהן מכסות בצעיפיהן. וגם בבוקר תבואנה כבערב אל חדר האנשים או האורחים להביא את הכרים והכסתות למקומן. בחדר מיוחד לאנשים יושבים שם אנשים על המצעות אשר על הרצפה ורגליהם תחתיהם, ושם הם אוכלים ושותים ועושים מלאכתם וגם ישנו על אותן המצעות, כי מטות וכסאות ושלחנות לא ימצאו אצלם, ואוכלים בידיהם, כי בכפות ומזלגות אין המנהג לאכול אצלם. וכעת אחדים מהם נוהגים לאכול גם כמו אנשי רוסיא. החדר המיוחד לאורחים, עומד תמיד מוכן ומזומן לאורחים. אם יבוא אורח, מיד מביאים אותו אל תוך החדר ההוא, ושם ימצא מנוח על המצעות. בעל הבית יקבל אותו באור פני הרצון. ועל האשה גברת הבית מוטל החוב הקדוש לרחוץ את ידיו ורגליו במים (כמנהג קדום ע"פ ורחצו רגליכם), יען כי הכנסת אורחים הוא חוק ומשפט להם עוד מימי קדם.
