עמוד:ויכוח על חכמת הקבלה.pdf/6

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
דף זה עבר הגהה


הבית וכל ימי השופטים, עד דור המדבר שבו נכתבה התורה. ולא מפני שמצאנו הספרים האלה מעידים על התורה אנחנו סומכים עליהם ועליה, אבל מפני הקבלה הנמשכת בשלשלת בלתי מופסקת, המאמתת אצלנו פרסום הספרים האלה באומה מזמן חבורם עד היום הזה, לפיכך אנחנו מחויבים מן השכל הישר לסמוך עליהם ועל תורת משה, כדרך שאנו חייבים להאמין בספרי המליץ הרומי ציצי"רו, מפני פרסומם בין האומות מן הדור ההוא עד היום. אבל אם יבא אדם וידפיס בדור הזה נבואות נתן הנביא וגד החוזה, אע"פ שאין הדבר נמנע שיהיו נבואות מכל מקום אין אדם מישראל חייב לקבלם, מאחר שלא באה עליהם הקבלה הכללית מדור לדור. והנה כן ס' הזהר, אחרי שלא הוזכר כלל במשנה ובתלמוד, ושלא היה נודע ומפורסם בימי הגאונים, ואף לא בימי רש"י וראב"ע ורמב"ם ורמב"ן והרא"ש, כמו שהודה בעל מנחת יהודה (בהקדמה), הנה הוא חסר העדות הנאמנת שכל איש ישראל וכל בעל שכל מחויב לקבל, הלא היא הקבלה המפורסמת והבלתי מסופקת, ואיננו עוד אלא מכלל הספרים הנמצאים בדורות אחרונים ומתיחסים למחברים קדמונים, כגון ס' הישר ודברי הימים של משה רבינו וחבריהם, שהרשות נתונה לכל חכם לב לקרבם או לרחקם, כפי מה שיהיה נראה לעיני שכלו, מבלי שיהיה בזה מקום כלל לאמונה, כי אין אמונה במה שאין בו קבלה, וס' הזהר אין עליו קבלה מזמן חבורו עד היום.

השיבותיו: אחר שהדבר כן הוא, הנה אני בוחר להאמין בס' הזהר, כמו שהיתה הסכמת רוב עדת בני ישראל, וכל רבניה וחכמיה, מזמן הגלותו עד היום, מחלקם יהי חלקי ומגורלם יהי גורלי; ואתה אם תרצה להפיל גורלך בתוך קטני אמנה, הפילהו ומי מעכב על ידך?

ובתוך כך מהרתי להכנס לביתי, וסגרתי הדלת בעדי ואשכב עד אור הבקר, ואשכים בבקר ואלך לבית התפלה, ובשובי ללכת לביתי נטפל עמי האיש ההוא ונתן לי שלום.

אמרתי לו: האתה זה העוכר אשר באת לעכור לבבי בספקותיך? לך לשלום, ומה לי ולך?

ויען האיש ויאמר: תמה אני על דבריך אדוני, ואני שמעתי עליך לאמר כי אוהב אמת אתה מעודך, ובאמת אין זה דרך