508
דבר כל הראשונים בהקכלה והדרשות הגמ׳ ובדרכי השוואת הסוגיות וישובן זה עם זה והוא מטבע הדברים, וחקר דרך העיון שם לכל אחד לעצמו.
אבל בזה קבלת כולם שוה, וכולם הולכים בדרך אחד שאין הדרשות מכריעות כלום, ומקור קבלתם בא רק מזה, שאין הדרשות כי אם על הדין, ולא שהדין בא מהדרשה, על כן אין הדרשה לא מעלה ולא מוריד, וכלשונו של הרמב"ן ז"ל ״ויש ברייתות שנויות בתורת כהנים ובספרי לאסמכתות והן מטעות״.
וכן חולקין התוס׳ על דברי הרמב"ם אלו וכתבו במס׳ ראש השנה ד׳ י״ב בד"ה תנא דרבנן וכתבו ״מדתנן וכו׳ משמע דכל שאר פירות מעשרן דאורייתא וכן משמע בריש מס׳ מעשרות בירושלמי דדריש כולהו מקרא וכו׳ מכל הני משמע דשאר כל הפירות דאורייתא אבל אי אפשר לומר כן דלקמן בפירקין ד׳ ט״ו אמרו מעשר חרובין דרבנן, ובפרק כיצד מברכין ד׳ ל"ו מעשר צלף דרבנן וכו׳ ואפי׳ תאנים ורמונים ותמרים דכתיבי בקרא דארץ חטה פטורים מן המעשרות וכו׳״.
והרמב״ם סובר דכל אלה יוצאים מן הכלל והסוגיות אשר נאמרו בהם פטור אילן בכלל על כיוצא באלו דברו.
והראב״ד גם הוא השיגו ודעתו כדעת התוס׳ והרמב"ן.
ובפרק א׳ דמעשר הלכה ט׳ על דברי הרמב"ם שם ״החרובין אינם חייבין במעשרות אלא מדבריהם״
כתב הראב"ד ״אף לא שאר אילנות חוץ מתירוש ויצהר״.
וכן מפורש בדברי רש"י ז"ל במס׳ חולין ד׳ ק"כ ועל דברי הגמ׳ שם במחלוקת ר׳ אליעזר ור׳ יהושע במשנה:
״דבש תמרים ויין תפוחים וכו׳ ר' אליעזר מחייב קרן וחומש ור׳ יהושע פוטר במאי פליגי בדון מינה ומינה ובדון מינה ואוקי באתרה קמיפלגי דר׳ אליעזר סבר דון מינה ומינה מה בכורים וכו׳ תרומה נמי וכו׳״,
כתב שם רש"י ז"ל ״והאי דון מינה ומינה לאו דוקא קאמר דהא תמרים ותפוחים גופייהו אין תרומתן מן התורה אלא מדברי סופרים״.
והעתקנו גם ענין דברי התוס׳ לראות שאף כי גם במקום הזה עצמו כל דברי הסוגיא שם באורך בכל סגנון של למודים גמורים, לא חש רש"י ז"ל לזה כלל.
לפי שכולם קבלו מרבותיהם היסוד הכללי שהדרשות לא מעלין ולא מורידין, ומקור קבלתם מפני שהדרשות באו על הדין ולא שהדין בא מהדרשה.
ועי׳ עוד להרמב״ן ז"ל בפרשה שמיני (י״א ח׳) שכתב שם:
״ובנבלתם לא תגעו אינה אזהרה לאסור לנו הנגיעה וכו׳ ושמא המדרש שאמרו רבותינו ובנבלתם לא תגעו ברגל כלומר שלא תגעו בו בשעה שאתם חפצים להיות טהורים כי טמאים הם ולא תעלו בהם לרגל אבל אין הנגיעה נמנעת בלאו שאין הנוגע בנבלה ברגל מן הלוקין את הארבעים, ומה שאמרו חייב אדם לטהר עצמו ברגל מצוה מדברי סופרים ואין בזה מן התורה עשה או לא תעשה זולתי מצות העלייה או שיהי׳ ובנבלתם לא תגעו ברגל אסמכתא כשאר אסמכתות הרבה ששנויות שם בתורת כהנים״.
