480
הקבלה והדרשות
וכלשונו של הרמב"ם ״ודבר זה אין לו עיקר כלל בתורה שבכתב אלא כך
למדו ממשה רבינו מפי הקבלה״.
ובכל זה הננו רואים בל דבר הסוגיא בנדרים ד׳ ע"ח, אשר כל הדברים שם הנם כאלו רק מתוך הדרשות ההם נוסד כל הדבר, וכאלו הי׳ בזה כלשונם של החוקרים החדשים ״והמדרש קדם לההלכה ולא ההלכה למדרש״.
ונראה בזה עוד דבר יותר נפלא בסוגית מס׳ נזיר ד׳ ס״ב שבא שם:
״אלא כי יפליא דכתב רחמנא גבי נזירות למה לי מכדי האיתקש נזירות לנדרים כי יפליא למה לי לאתויי וכו׳ דאיתמר וכו׳ לאביי ניחא אלא לרבא מאי איכא למימר אלא כי יפליא מיבעי ליה לכדר׳ טרפון וכו' הניחא לר׳ טרפון אלא לרבנן מאי איכא למימר אלא מיבעי ליה לכדתנן היתר נדרים פורחין באויר ואין להם על מה שיסמכו ר' אליעזר אומר יש להם על מה שיסמכו שנאמר איש כי יפליא כי יפליא שני פעמים אחד הפלאה לאיסור ואחד הפלאה להיתר״.
והננו רואים שאף שזה ודאי שגם לר׳ אליעזר אין זה כי אם בגדר ״יש להם על מה שיסמכו״ ונמצא לזה רמז בקרא,
אבל זה ודאי שלא מדרשה זו נולדה ההלכה, וכמו שבא מפורש ביסוד המשנה אשר לפני ר׳ אליעזר ״היתר נדרים פורחין באויר ואין להם על מה שיסמכו", אשר מזה גם מבואר כי גם להחולמים כי דברי המשנה נלקחו מדברי המדרשות, זה ודאי כי על היתר נדרים לא הי׳ שם כלום,
בכל זה נאמר גם כאן ״אלא מיבעי ליה לכדתניא וכו' ר׳ אליעזר אומר וכו׳״.
ונבוא ליתר דברי המשנה שם וענינם הם.
פרק י.
כשנתבונן בדברי המשנה שם ובדברי הגמרא על המשנה נראה ונבין כי כל החילוק אשר תשים המשנה בין שבתות חגיגות ומעילות לבין הדינים הטהרות והטומאות והעריות אינם כלל בנוגע להקבלה והדרשות שבזה דבר שניהם שוים, כי אם רק בנוגע לכתובי התורה עצמה שבנוגע לדיני עריות קרבנות טומאה וטהרה ונזקין שם בא בכתובי התורה לא רק היסוד לבד כי אם גם נפרטו בתורה עצמה כל פרטיהם.
לא כן בדיני שבת החגיגות והמעילות שאף שעיקר הדבר עצמו ״לא תעשה כל מלאכה" נכפל בתורה כמה פעמים, וכן ״כל מלאכת עבודה לא תעשו״ ביום טוב,
אבל פרטי הדברים מדבר אבות מלאכות ארבעים חסר אחת, ודבר אבות ותולדות זה לא נפרט בתורה.
אבל הקבלה בשבת בכל הדברים שהם קבלה ולא נכתבו, והקבלה בעריות בדינים בקדשים ובטהרות, בכל הדברים שהנם שם קבלה,
זה שוה בשניהם שהנם רק קבלה, ולא באו מדרשות.
ורק על פי הדברים האלה נבין את דברי הגמרא אשר אי אפשר להבינם בלא זה.
