הקבלה והדרשות
רלח
ועל המשנה שם ״אין מודדין אלא בחבל של חמשים אמה לא פחות ולא
יותר״ בא בגמ׳:
״מנא הני מילי אמר רב יהודה אמר רב דאמר קרא אורך החצר מאה באמה ורוחב חמשים בחמשים אמרה תורה בחבל של חמשים אמה מדוד האי מיבעי ליה ליטול חמשים ולסבב חמשים אם כן לימא קרא חמשים חמשים מאי חמשים בחמשים שמעת מינה תרתי".
אבל בד׳ כ"ג שם נאמר:
״מנא הני מילי (דמרבעינן לחצר המשכן לשער בו איסורי שבת) אמר רב יהודה דאמר קרא אורך החצר מאה באמה ורוחב חמשים בחמשים אמרה תורה טול חמשים וסבב חמשים פשטיה דקרא במאי כתיב אמר אביי העמד משכן וכו׳״.
וכבר כתבו שם התוס׳ עצמם ״פשטיה דקרא במאי כתיב משמע דטול חמשים וסבב חמשים הוי אסמכתא בעלמא ומיהו בכיצד מעברין ד׳ נ״ח פריך והא מיבעי ליה דיטול חמשים״.
וכבר ציינו שם בגליון שכן כתבו התוס׳ גם בבבא בתרא ד׳ קמ״ז ד"ה מנין למתנת שכיב מרע שהוא מן התורה שכתבו שם:
״לאו מן התורה דוקא קאמר דהא רב נחמן גופיה וכו׳ וכי האי גוונא איכא בפ"ק דמ"ק ד׳ ה׳ גבי ציון שהוא מדרבנן ופריך התם והא להכי הוא דאתא והא מיבעי ליה לכדתניא וכו׳ ועל כרחך ציון מדרבנן הוא כדאמר בפרק דם הנדה ד׳ נ"ז״.
ועי׳ במס׳ ברכות ד׳ מ"ט על המשנה שם (בד׳ מ"ה) ״עד כמה מזמנין עד כזית ר׳ יהודה אומר עד כביצה״ ,בא בגמ׳:
״למימרא דר׳ מאיר חשיב ליה כזית ור׳ יהודה כביצה והא איפכא שמעינן להו דתנן וכן מי שיצא וכו׳ אמר ר׳ יוחנן מוחלפת השיטה אביי אמר לעולם לא תיפוך הכא בקראי פליגי ר׳ מאיר סבר ואכלת זו אכילה ושבעת זו שתיה ואכילה בכזית ור׳ יהודה סבר ואכלת ושבעת וכו׳״.
וכבר כתבו שם התוס׳ עצמם בד"ה ר׳ מאיר סבר וכו׳ ואומר הר"י דהני קראי אסמכתא בעלמא נינהו דמדאורייתא בעינן שביעה גמורה כדאמר במי שמתו ד׳ כ׳״.
וכן הדבר שאין זה כי אם מדרבנן, בכל זה יאמר אביי בלשונו ״הכא בקראי פליגי״.
ויותר מזה שאך זה לבד הוא גם כל תירוצו של אביי שלא לאמר מוחלפת השיטה, ושלא יסתרו דברי ר׳ מאיר ור׳ יהודה משם לכאן, לאמר שאף שאין זה כי אם מדרבנן, אבל מתוך שמצאו רמז לזה בקראי הגבילו גדר של התקנה הזאת בתוך הרמז הזה.
ועי׳ במס׳ תמורה ד׳ י"ח ״תני ר׳ חייא לסיועי לר׳ יהושע בן לוי אם כשב הוא מקריב ולד ראשון קרב שני אינו קרב הוא קרב ואין ולד כל הקדשים קרב ולד דמאי אי דעולה ואשם זכרים הם ולא בני ולד הם אי דחטאת הלכתא גמירי לה דלמיתה אזלא אמר רבינא לאתויי ולד המעושרת ולד המעושרת למה לי קרא עברה עברה מבכור קא גמיר לה איצטריך סלקא דעתך אמינא אין דנין אפשר משאי אפשר קמ"ל״.
