620
ראשית המרידה וסוף ימי המלחמה
ועל כן באמת לא נאמר בזה שום חטא שגזרו עליהם מיתה כמו שהוא
מבואר אצל ר׳ חנניא בן תרדיון ואצל ר׳ עקיבא שהי׳ זה מפני שהקהילו קהלות
ברבים ולמדו ברבים.
אבל כאן לא בא כל עון וכל חטאת כי אם סתם, לפי שלא הי׳ בזה דבר, כי אם שנשבאו במלחמה וגזרו עליהם ליהרנ בחרב ככל אשר עשו אז לכל השבוים אשר שבו בהתנפלם על הערים.
פרק ל״ט.
ר' עקיבא והמלחמה.
וכל הדברים האלה יגלו לנו תעלומה בנוגע לר׳ עקיבא ודבר המלחמה.
כי הננו רואים אשר עוד לפני ביתר ראה ר׳ עקיבא ופרסם בין העם:
״אלו היתה טובה באה לעולם וכו׳ עכשיו גלוי וידוע לפני מי שאמר והי׳ העולם שסוף פורענות גדול עתיד לבוא לעולם לפיכך נסתלקו אלו מן העולם״.
והמרידה הזאת מראשיתה לא הי׳ לה לא מחולל ולא מוליד כי אם יצאה מעצמה, ותעשה דרכה ממש במו שהי' מלפנים דרכי המעשים בימי אנטיוכוס עפיפהאנעס.
אדריאנוס גזר על השבת ועל המילה ועל טהרת הנשים, וישימו לבני ישראל מארבים על זה, ויעמידו קסדור על פתחי בתי כנסיות לבלי יקראו קריאת שמע, וישתדלו בכל כח ידם כי יתבולל ישראל בעמים.
ויוסיף להקים את ירושלים על תילה לבני הנכר ולהקים במקום המקדש שיקוץ משומם, הכל ככל המעשים בימי אנטיוכוס עפיפהאנעס.
ועל כן החלו בני ישראל לבוא בנקרת צורים ובנקיקי סלעים, ויסתתרו במערות ומנהרות לשמור שם את השבת מחללו, ולמול את בניהם, ולשמור ולעשות את התורה והמצוה בכלל, ממש ככל אשר עשו לפני ימי החשמונאים.
אבל הרומיים שמרו עקבותיהם גם שם וסחבום גם משם לעשות בהם שפטים.
ועל כן הוסיפו בני ישראל להתבצר שם ולהיות בטוחים מחמת מלאכי מות.
ופעמים רבות כאשר התנפלו עליהם הסטרדיוטים והקסדורים מבקשי נפשם, השיבו מכה לחיק מכיהם ויגינו בחרבם על נפשם.
ויוסיפו ללכת בדרכם זו להגן על נפשם, ויפילו חתיתם על מארביהם האורבים לנפשם, ויהרגום בכל אשר מצאו אותם, ויתבצרו מתחת לארץ עד כי יוכלו לעמוד לפני שונאיהם.
והן דברי דיא קאסיוס 69, 12 על ראשית ימי המרידה, אשר הרומיים צרפו כל זה לעצם המרידה עצמה ויאמר על היהודים:
״אבל חפשו מקומות אשר יוכלו להגן עליהם וישימו מערות וחומות משגבם, גם עשו להם דרכים מתחת לארץ להסתר שם כאשד יתנפלו עליהם הרומיים, ולמבצריהם אלה כוננו מתחת לארץ גם התחברות לבוא דרך שם ממבצר אחד אל משנהו וכו׳, גם חפרו ועשו להם פתחים ממעל למען יבוא דרך שם אור ואויר״.
