ראשית המרידה וסוף זמן המלחמה
שג
והנה מלבד מה שגם להפירוש השני לא יתורץ עיקר קושיתם, הנה גם שני הפירושים תמוהים ומפליאים.
א) הלשון הראשון יפלא איך אפשר שיהי׳ בזה מחלוקת, ואיך אפשר שיהי׳ מי שסובר שמעברין שלש שנים רצופות זו אחר זו, ואיזה דרך יש לאמר כן.
והלא כל דבר העיבור הוא לתקן את המועדות שיבואו בזמנם, ואיך אפשר לעשות שלש שנים רצופות שיהי׳ ניסן שלא בחודש האביב כי אם באמצע הקיץ לקלקל כל המועדות ולעבור על דין התורה שיהי׳ פסח בחדש האביב וחג הסוכות חג האסיף.
ורש"י ז"ל כתב בדברי הת"ק ״ולא שלש שנים זו אחר זו, שאם כן משתנות השנים מתיקונם ובא לו ניסן השלישי באמצע הקיץ״.
אבל האם זו צריכה לפנים, ואיך אפשר שר׳ שמעון גם יחלוק על זה.
ב) ובהכרח שמחלוקתם היא להיפך לתקן על ידי זה את המועדות.
אבל איך נפרש את דברי הברייתא והלא זה אינו עולה לא על פי הלשון הראשון ולא על פי הלשון השני.
ג) ולשתי הלשונות יחד יפלא מאד תשובת החכמים לר׳ שמעון שיאמרו לו ״משם ראי׳ בית דין ישבו וקבעו אחת אחת בזמנה",
שרש״י ז"ל בשתי הלשונות פירש זה ״אלא מפני שר׳ עקיבא חכם גדול הי׳ ובקי בעיבור השנה והוא עומד ליהרג באו בית דין וישבו עמו ועיינו בעיבור ג׳ שנים״.
וכן כתב גם בלשון השני ״אלא לפי שהי׳ ר׳ עקיבא חכם גדול עיינו בשלשתם בימיו".
והיינו שכל הדבר הי׳ שבאו בית דין אצל ר׳ עקיבא לבית האסורים וישבו לפניו לחקור ולעיין בעיבור השנה.
וכבוד רבינו הגדול במקומו, אבל איך אפשר לאמר כן.
והרי הדבר ידוע כי בזמן שישב ר׳ עקיבא בבית האסורים לא הניחו לאדם מישראל ליכנס אצלו וגם לדבר עמו מבחוץ בנוגע לדברי ועניני התורה הי׳ סכנה בדבר.
וביבמות ד׳ ק״ח בא בגמ׳ ״אמר רב יהודה אמר רב מאי דכתיב מימינו בכסף שתינו עצינו במחיר יבואו בשעת הסכנה נתבקשה הלכה זו הרי שיצאת מראשון בגט ומשני במיאון מהו שתחזור לראשון שכרו אדם אחד בארבע מאות זוז ושאלו את ר׳ עקיבא בבית האסורים וכו׳ אמר ר׳ ישמעאל בר׳ יוסי וכו׳ ברם כך שאלו וכו׳ שכרו שני בני אדם בארבע מאות זוז ובאו ושאלו את ר׳ עקיבא בבית האסורים ואסר את ר׳ יהודה בן בתירא בנציבין ואסר״.
ודבר שאין צריך לומר הוא שלשונו של רב יהודה אמר רב מימינו בכסף שתינו עצינו במחיר יבואו וכו׳ אינם הולכים על מה ששלחו שליח לר׳ יהודה בן בתירא לנציבין שזה הוא דבר אשר גם בעתים היותר טובים אי אפשר כי אם על ידי שליח.
אבל הדברים ילכו על ר׳ עקיבא אשר הי׳ עמהם ובכל זה לא יכלו לבוא אליו בעצמם, והוכרחו לשכור איש אשר בשכר גדול סיכן בעצמו להתחמק ולבוא עד לפני ר׳ עקיבא ולשאול ממנו.
