רצה
ראשית המרידה וסוף זמן המלחמח
ואחרי אשר מספר שנים הוזכרו רק אצל אייזעביוס, ואשר באמת אך על ידי דבריו טעו כל החוקרים כי על כן עלינו לדבר ראשונה על דבריו הם.
והרב שי״ר בכרם חמד ח"ו שם עמוד 182גם הוא לא מצא כל דרך בדברי אייזעביוס עד שהניח את ידו ממנו ויאמר:
״ואייזעביוס והירונימוס וכו׳, הם המאוחרים מאד, ואפשר כי נבוכו גם הם רק על ידי החסרונות וההשמטות בדברי דיאו, ועשו גם כן כמו המעתיקים המאוחרים בהפסק הגדול לפני פרק י"ב, ואותו לקחו כבר עם כל הנאמר אחריו לשנים המאוחרות ולכל עניני הקיסר כשלש שנים לפני מותו, ובאמת הי׳ סוף המלחמה שלש עשרה שנה לפני מותו.״
וכל זה גרם לראפאפורט את אשר טעה גם הוא להיפך בזמן סוף המלחמה, וחשב שהי׳ זה בשנת נ"ה היינו שלש עשרה שנה לפני מות אדריאנוס והוא כבר בשנת 125.
ועל כן לא יכול למצוא הדרך בדברי אייזעביוס המפורשים כי עיקר המלחמה בביתר הי׳ באמת בסוף ימי אדריאנוס.
אבל כן הדבר שכולם טעו וסוף ימי המלחמה היו בשנת ס"ב.
ודברי אייזעביוס כאשר נחקור על כל ענינם אז נראה גם משם ככל דברינו.
פרק ל״ב.
כשנתבונן בדברי אייזעביוס, נמצא בדבריו שני ענינים שונים ההולכים שם יחד.
דבר בני ישראל וצרותיהם אשר זה הוא דבר טפל אצלו, וכתב רק להראות כי יענשו קשה, ועל כן ידלג לנמרי על כל קו אור ויכתוב רק דבר הצרות האיומות.
וזאת שנית והוא העיקר וכל דבריו כולם והוא דבר הקירבע שלו.
וכשנתבונן נמצא גם בתוך דבריו אלה בזמן ההוא כי בנוגע לדבר הקירכע וכל קישורה אז עם המעשים אצל בני ישראל כתב הזמן כראוי וכנכון.
ורק הנוגע לבני ישראל לעצמם, מזה כתב רק הסוף לבד היינו הצרות לבד.
אבל כשנצרף את שני הדברים יחד אצלו אז נראה גם אצלו כל הדברים כמו שהם.
ועלינו להציע כל דבריו כמו שהם.
והנה כל דבריו בקירכענגעשיכטע IV, 6 ואחר זה אות 7ובאות 8 שזה הם כל דבריו בנוגע להמלחמה הזאת זה הוא.
באות 6 באו דבריו על הבישאפע בירושלים מן השלוחים עד אדריאנוס ויתחיל דבריו מזה ויאמר:
״כמה משל כל אחד לא מצאתי אבל זה ידעתי כי עד הכנעת היהודים היו חמשה עשר וכולם היו עברים וכו׳, בכל העת ההיא היתה כל העדה בירושלים רק מהעברים, והי׳ זה מזמן השלוחים עד ימי המלחמה, היא המלחמה אשר היהודים אשר פרקו מעליהם עוד הפעם עול רומא הובאו שנית תחת ידם על ידי מלחמות גדולות ונוראות ומאז ואילך לא היו עוד הבישאפע מהיהודים כ"א מהבלתי נימולים, ועל כן פה המקום לחשוב את כולם וכו׳.״
