544
המכילתא הספרא והספרי
ואיך אפשר הדבר כי ראש וראשון בהאמוראים כר׳ יוחנן לא ידע זה, ולא למד עד ימיו האחרונים על פי מעשה שהי׳.
וכל מעיין יודע כי מהמכילתא הספרא והספרי יעמוד הספרא ״תורת כהנים״ בשורה הראשונה בהיותו מרובה בהלכות מאד, ועל כל פרשיות הספר כלו מראש ועד סוף, מה שאין הדבר כן בספרי ובמכילתא.
ואם עד ימיו האחרונים לא קרא ר׳ יוחנן ולא שם לב לדברי הספרא, אף כי להמכילתא והספרי.
והלא הדבר הזה לבדו די להכריע ולברר הדבר, כי מקור התורה שבעל פה הוא המשנה אשר נבראה מתחלתה בסגנון הזה כמו שהיא לפנינו, וכל מה שיש לנו זולת זה אינו אלא על המשנה ומן המשנה וכל הברייתות והתוספתות אשר עליה.
וכבר עמדו על יסוד ועיקר הדבר כל רבותינו הראשונים בנוגע להספרים האלה, ועלינו רק לעמוד על אפים של ענין הדברים, וכבר כתב הרא"ש בהלכות מקואות:
״תנו רבנן (תורת כהנים פרשת שמיני) אלו נאמר ומקוה המים יהי׳ טהור יכול אפי׳ מילא מים על כתפו ועשה מקוה לכתחלה יהי׳ טהור ת"ל מעיין מה מעיין בידי שמים וכו׳ וגם הרשב"ם כתב דכולו שאוב פסול מדאורייתא והביא ראי׳ מההיא דתורת כהנים ברייתא שכתבתי למעלה ואינה ראי׳ דאסמכתא בעלמא היא כמו כמה מילי דרבנן דאסמכינהו אקרא בתורת כהנים כמו מעשר ירק ופירות דדריש להו בספרי מקרא וכן דימוע דריש מאת מקדשו ממנו ובנדה ד׳ מ"ז מוכח דדימוע דרבנן וכן אין עולין באילן ואין רוכבין על גבי בהמה דריש ליה בתורת כהנים משבת שבתון״.
וענין דבריו הם שאף שגם בגמרא נמצא אסמכתות על דרבנן, הנה ההבדל גדול מאד בין הגמ׳ להמכילתא הספרא והספרי,
כי בגמ׳ סמכו על דברי תורה עניים במקום זה ועשירים במקום אחר, ונתבאר שכל זה דרבנן, ואסמכתות לקחו על הרוב מן הספרים האלה וכיוצא בהן אשר הי׳ בידם הרבה מאד כאשר יבואר.
לא כן בספרא וספרי ומכילתא כי שם באו הדברים סתם כאלו הי׳ זה דאורייתא גמור, ולא נתבאר שם דבר היותם דרבנן כל עיקר.
וכן הם דברי הרמב"ן ז״ל בפרשה שמיני י״א ח׳ שכתב שם:
״או שיהי׳ בנבלתם לא תגעו ברגל אסמכתא כשאר אסמכתות הרבה ששנויות שם בתורת כהנים״.
וכן הם דברי התוס׳ במ׳ שבת ד' צ"א בד"ה אי לענין טומאה כביצה אוכלין בעינן וכו׳ ״ומה שהביא רש־י מתורת כהנים דאוכל מקבל טומאה בכל שהוא דתניא מכל האוכל וכו׳ אומר ר"ת דאסמכתא הוא דהכי נמי מעשר ירק מרבינן בתורת כהנים מוכל מעשר הארץ ולא הוי אלא אסמכתא בעלמא״.
וכאלה רבות שם עד שגם אין עולין באילן ואין רוכבין על גבי בהמה בא שם בסגנון של איסור בסמך לדברי התורה.
