536
אין אדם דן ג״ש מעצמו
מועדו האמור וכו׳ ״תימא דבשמעתין לא דריש ממשמעות דמועדו (אלא מג"ש) וכו׳ ובכיצד צולין ד׳ ע"ז משמע דדריש לה ממשמעות דמועדו וכו' אלא ודאי ממשמעותא דמועדו דריש ועל כרחך תנאי היא״.
ויותר מזה שבבבלי בא ״אלא לדידהו קאמר להו בשלמא ג״ש לא גמריתו דאין אדם דן וכו׳ אלא ק״ו דאדם דן וכו׳״.
ובירושלמי אמרו לו זה בני בתירא, ואם כן נצטרך לומר שלפי הבבלי נתקבל בסיני מועדו מועדו ולפי הירושלמי לא נתקבל, ואיך אפשר לומר כן.
אבל האמת הברור בכל זה, דזה ודאי דכמו בכל י"ג מדות שנתקבלו בסיני הכונה שנתקבלו המדות עצמן בסיני כן הוא גם בג"ש.
אבל זה ניתן לב"ד הגדול ולא ליחיד (הדברים להלן), וזאת שנית שאין כל זה ענין להבא בגמ׳ באסמכתא והן דברי הרא׳ה (הובאו לקמן בעמוד הבא).
והאמת יורה דרכו כי ״אין אדם דן גזירה שוה מעצמו״ הבא בבבלי רק בשני מקומות בפסחים ד' ס"ו ובנדה ד' י"ט, הוא זה עצמו את אשר הארכנו בכל דברינו,
והוא כי אפשר להסמיך בגזירה שוה דבר אשר הדין נתקבל, או גם דין מה שקבל היחיד מפי רבו, או מה שאמר והוציא מתוך שיטת רבו שקיבל,
אבל לא להוציא דין חדש מתוך מה שידין גזירה שוה מעצמו.
ודברי תורה עניים במקום זה ועשירים במקום אחר.
ועל זה עצמו אשר בא זה בבבלי פסחים ד׳ ס"ו בלשון סתום וקצר במעשה של הלל אשר אך זה הוא המקום היחידי אשר בא זה בכל הבבלי בנוגע ללמוד בג"ש מדברי התורה,
על זה עצמו בא זה בדברי הירושלמי בפסחים בריש פרק אלו דברים גם כן על המעשה של הלל ושם נתפרשו הדברים עד שהם נקראים מאליהן.
והלשון בבבלי שם: ״אמרו לו (בני בתירא להלל) מניין לך אמר להם נאמר מועדו בפסח ונאמר מועדו בתמיד מה מועדו האמור בתמיד וכו' ועוד קל וחומר הוא וכו׳ אמר מר ועוד קל וחומר וכו׳ וכי מאחר דגמר גזירה שוה קל וחומר למה לי אלא לדידהו קאמר להו בשלמא גזירה שוה לא גמריתו דאין אדם דן גזירה שוה מעצמו אלא קל וחומר דאדם דן מעצמו איבעי לכו למידן וכו'״.
ובירושלמי שם בא זה בדברי בני בתירא להלל:
״אמרו לו וכו׳ קל וחומר שאמרת יש לו תשובה וכו׳ גזירה שוה שאמרת אין אדם דן גזירה שוה מעצמו ר׳ יוסי בי ר' בון אמר בשם ר' אבא בר ממל אם בא אדם לדין אחר (לדין אחר היוצא) גזרה שוה מעצמו עושה את השרץ מטמא באהל ואת המת מטמא בכעדשה דו דרש בגד עור בגד עור לגזירה שוה ר׳ יוסי בי ר׳ בון בשם ר' בא בר ממל אדם דן גזירה שוה לקיים תלמודו ואין אדם דן גזירה שוה לבטל תלמודו ר׳ יוסי בי ר' בון בשם ר' בא בר ממל אדם דן קל וחומר לעצמו ואין אדם דן גזירה שוה לעצמו״.
והנה יש בזה שלשה מאמרים מר׳ יוסי בי ר׳ בון בשם ר׳ אבא בר ממל, הראשון ״אם בא אדם לדון וכו׳ עושה את השרץ וכו'״, זה הוא רק להראות עד כמה אי אפשר הדבר.
