עמוד:דורות הראשונים ב'.pdf/320

‫סוף ימי הורדוס‬

שלח

‫אחאב עצמו לא עלה על דעתו לעשות רעה לנבות, ותהי להיפך כי אף‬ ‫אשר דברי נבות היו לו כמדקרות חרב ברמזו לו כי הוא ישחית נחלת ישראל‬ ‫בא אל ביתו סר וזעף וישכב על מטתו ויסב את פניו ולא אכל לחם. רק איזבל‬ ‫אשתו היא לקחה את כל הדבר בידה ותאמר אליו "קום אכל לחם ויטב לבך".

‫אבל גם היא בכל רשעתה לא יכלה להרוג את נבות ככל אשר עשה‬ ‫הורדוס כדברי שלוחי העם לפני הקיסר "את ראשי העם צוה להרוג למען לקחת‬ ‫לו את רכושם לבז" (אלטטי׳ ‪ (XVII, 11, 2‬כי אם הוכרחה לשום אל המרמה‬ פניה ולעשות זה בפני העם בכל סדרי המשפטים‪.‬‬

‫״ותכתב ספרים בשם אחאב ותחתם בחתמו ותשלח הספרים אל הזקנים ואל‬ ‫החרים אשר בעירו היושבים את נבות, ותבתב בספרים לאמר קראו צום והשיבו את‬ ‫נבות בראש העם והושיבו שנים אנשים בני בליעל נגדו ויעדהו לאמר ברכת אלקים‬ ‫ומלך וכו' ויעשו אנשי עירו הזקנים והחרים וכו' קראו צום והשיבו את נבות‬ ‫בראש העם ויבאו שני האנשים בני בליעל וכו'." ‬ ‫והנה הזקנים ההם היו זקני בהתא אשר מיראתם את איזבל ואחאב נתנו‬ ‫מקום לדבריהם כי ברך נבות אלקים ומלך וישכרו עדי שקר להעיד כן בפני‬ ‫כל העם‪.‬‬ ‫ אבל זה הננו רואים לפנינו שכל הדברים בתוך העם הי' כל כך מסודרים‬ ‫בסדרי התורה, עד שגם בממלכת ישראל (ולא ביהודה) ובימים היותר רעים בימי‬ ‫אחאב ואיזבל אשר הארץ חנפה תחת יושביה, עד שנמצאו גם זקנים אשר מיראת‬ ‫המלכות פעלו עליהם החרים (שרי המדינה) לעשות את חפץ איזבל, בכל זה לא‬ ‫יכלו לעשות בפני העם כי אם בכל סדרי התודה‪.‬‬

‫קראו צום‪ ,‬והביאו שני עדים‪ ,‬והעידו כי ברך נבות גם אלקים גם מלך למען‬ ‫אשר יהיו נכסיו למלכות כדין הרוגי מלכות אשר נכסיהם למלכות, והכל על פי‬ סדרי התורה‪ ,‬ובכל דרכי המשפט‪.

כי בדבר אשר רצו לצאת ידי העם לא הי' לפניהם דרך כי אם לעשות‬ ‫הכל על פי התורה וככל סדרי התורה, ככל אשר היו הדברים סדורים אצלם‪.‬‬

‫והורדוס אשד בדברי יאזעפוס המפורשים נשא פני העם בפעם הזה וכמו‬ ‫שיאמר במלחמת היהודים שם "כי נגד רצונו עשה אז כרצון העם״‪.‬‬ ‫ הנה בכל זה גם בלא דין ובלא משפט צוה הוא לבדו בלא זקנים ובלא‬ ‫סנהדרין לשרוף חיים ולהוציא להורגים ארבעים איש מסגולת כל העם וראשי‬ ‫מורי התורה‪.‬‬ ‫ כי מאז באו הצדוקים הותרה הרצועה בארץ יהודה, וכל סדרי הארץ נשתנו‬ ‫פניהם, והאבירים לא הי׳ נדרש להם לשום לב לכל הדברים האלה גם בשעה‬ שהראו פנים להעם‪.‬‬ ‫ וכבר הערנו בעמוד ‪ 442‬על ההבדל הגדול והנפלא אשר נראה לפנינו בין ‫לפני ימי המאורע עם יוחנן לבין מיד אחר זה‪.‬‬

‫כי בשעת המאורע הנה בכל כעסו של יוחנן על יהודה בן גדידיה אשר‬ ‫הוציא עליו בפניו לעז של שבויה על אמו, וכי הוא אינו לא כהן גדול ולא כהן ‫הדיוט כי אם חלל‪.‬‬

בכל זה גם אותו לבדו לא דן יוחנן עצמו, וכל משפטו ודינו הי׳ מסור‬