652
הנשיאות, והבית דין הגדול
פרק כ"ג.
ונבוא אל הטענה האחרונה של כל החוקרים האלה והיא כבר לא מדבר יאזעפוס כי אם מדברי עזרא ונחמיה ומהימים היותר ראשונים בימי הבית השני.
והטענה הזאת היא ראיה של שלילה ותהי טענתם כי בספר עזרא ונחמיה לא נמצא דבר ואין זכר מכנסיה כזאת.
ויאמר לנו קונען בעמוד :67
"הספרים עזרא ונחמיה לא ידעו מכנסיה כזו, ועל כן נוכל להיות בטוחים, כי לא נתרחק מהדרך אם נחליט מזה כי בשנת 450לפני ,עוד לא הי' שם כזאת, ואיך אפשר הדבר לדוגמא כי גם בהסיפרר על דבר חינוך חומת ירושלים בנחמיה סי׳ י"ב כ"ז מ׳ לא יזכיר כלל מהגערוסיא ואיך אפשר זה אם היתה שם כנסיה כזו, ובדברו כל פעם מהחורים והסגנים לא יזכיר בשום פעם את הגערוסיא.״ ואמנם כן כי במקום הזה לא נוכל להאשים את חוקרי העמים, אחרי אשר כל החוקרים מבני ישראל תחת להשתדל לדעת את אשר הי' שם, השתדלו השתדלות גדולה ונמרצה להביא הדברים לתוך הענן והערפל, ותחת לחקור עליהם גזרו על ימין ועל שמאל, ובהיותם נחפזים לדרכם הפכום על פניהם.
כי על כן הנה מבלי פנות לכל החקירה הגדולה מדבר אנשי כנסת הגדולה, ומבלי פנות לכל מעשי הימים ההם הגדולים והרחבים אשר יבואו על סדרם במקומם, ההכרח להעיר במקום הזה בקצרה, על פרט אחד הנוגע לדברינו במקום הזה. כבר אמרנו בדברינו בחלק ב׳ עמוד 172:
"כי כאשר נתבונן בדבר עלית עזרא ורבים אשר עמו מבבל לארץ ישראל נראה לפנינו ענין גדול מאד, הבוקע רורד עד היום, והננו רואים שם מחשבה גדולה וכח כביר ונאור מרבים החושבים לעשות גדולות ויחשבו דרכם מראש, והדבר יצא בהכרח מפנת העם שם, עד אשר פעלו אצל המלך בעצת שרי המלכות ועל פיהם, דברים כאלה אשר אם לא הי׳ נאמר מפורש לא הי' אפשר לחשוב כי כזאת וכזאת עשה מלך פרס בעצת שרי עמו לעניני ישראל ומעלת רוחם.
עם בני ישראל יושבי בבל ששם הי׳ אז עדין יסוד האומה גם רוב מנינה וגם רוב בנינה, ראו כי הקיבוץ בארץ ישראל כבר התחיל להתרקם וכו' ועל כן צעדו צעד גדול לפנים לדאוג יותר לחיי העם פנימה. העם אשר התישבו בעריהם במספרים קטנים, ולא יכלו עוד לעשות גדולות בעצמם ובהיות יסוד האומה ועיקרה עוד בבבל, והעם השב חשב את עצמו עוד לנאחז בעקב האומה בכללה אשר ישבו עוד על נהרות בבל, הי׳ עליהם להוסיף להשפיע על אחיהם בערי הקדש טל של תחיה, והדבר הגדול הזה לקחו על שכמם אנשים חכמים ואיש שכל ועזרא בראשם.
אבל בהיותם גם בארץ ישראל תחת ממשלת פרס ועיקר האומה בבבל, לא רצו וגם לא יכלו לצעוד צעד גדול כזה מעצמם, אף כי הענין כלו ישתרע רק בנוגע לחיזוק מעמד התורה והמצוה ,וחיי רוח העם בחק ומשפט ,ומזה עצמו נוכל להבין כי היתה במעשיהם תנועה גדולה מאד עד שהוצרכו לקחת על זה רשיון מיוחד, לא לבד מהמלך בעצת שרי המלוכה, כי אם יותר מזה להשתדל שתקבל
