ימי שלמינון וממשלת הפרושים
ואלכסנדר ינאי ,הנה בבואו לימי שלמינון אין לו שם מכל דברי המדינה ומכל דבר המעשים כולם ,כי אם איזה שורות בדרך כלל.
וכל מה שיבאר אחר זה אינו כי אם מענינם של הצדוקים, ודבר אריסטובלוס השני.
אבל מכל דברי המלכה עצמה וכל דברי המדינה בימים ההם לא יכתוב כי אם דברים קצרים כוללים. וזה הוא ראשונה מפני שיאזעפוס עצמו בשנאתו הגדולה לחכמי התורה לא רצה לדבר בפרט על ימי ממשלתם והנהגתם הם, אחרי אשר היו אז ימי האורה, כפי היוצא גם מתוך דבריו הקצרים והכוללים, ועל כן הנה נשמר מלהרבות בשבחם ורום תפארת הימים ההם בפרט. וזאת שנית כי בהלכו בכל דבריו אלה רק אחרי זכרונותיהם ודבריהם של הצדוקים ,כמו שכבר נתבאר, הנה שם הלא בודאי שלא הוזכר דבר מכל פרטי המעשים הגדולים בימים הטובים ההם. וזה גרם להחוקרים האחרונים לחשוב ,כי כל מה שבא שם הי׳ הכל יחד. כי בהיות הדברים קצרים ביותר ותכופים זה על זה נדמה להם שכל זה הי‘ ברגע אחת.
אבל כשנתבונן בהדברים נראה ונכיר מיד כי אין הדבר כן.
ויאזעפוס עצמו לא יתחיל דבריו מכל דבר הצדוקים כי אם אחרי דבריו על דבר מעמד הדברים במדינה בימי המלכה וכל דבר הפרושים בימיה ,לפי שבאמת הי' כל הדבר עם הצדוקים רק לאחר זמן מרובה בימי ממשלתה.
ורק אחרי אשר יסיים כל אשר ירצה להגיד על ימי המלכה שלמינון ,ודבר ממשלת הפרושים בימיה ,רק אחר זה יתחיל הנוגע להצדוקים בכלל ולאריסטובלוס עמהם בפרט ,וזה הוא כבר דבריו האחרונים מכל הנוגע לימי שלמינון.
ולפני אשר יתחיל את דבריו האחרונים האלה מהנוגע להצדוקים ואריסטובלוס יקדים לאמר: "כל הארץ באה אל המנוחה ,רק הפרושים לא נהו כי הם הרעישו בדבריהם לפני המלכה להציג בשער משפט את יועצי אלכסנדר וכו׳."
ומזה הננו רואים כי גם את אשר הציגו בשער משפט את האחדים מראשי יועצי ינאי אשר על פיהם הומתו השמנה מאות איש. גם זה הי׳ כבר אחרי אשר כל הארץ באה אל המנוחה, אשר אחרי ימי תהו ושממון בימי אלכסנדר לא בנקל הי' זה ,ולא ביום אחד בא הדבר.
ורק אחרי אשר הושבו כל הסדרים למקומם וחיל הצבא הובא בסדרים נבונים ,ויהי גם פי שנים מכפי שהי׳ בימי אלכסנדר ינאי ,ואחרי אשר גם נסדרו כל עניני חוץ עם המושלים מסביב ,עד שהי׳ להם עמהם שלום אמת, והכריחו אותם גם לשלוח בני התערובות לירושלים.
אחרי כל זה אחרי אשר הי׳ להם שלום אמת מבחוץ ומנוחה שלימה מבית, אך אז הסכימו לבקשת גואלי הדם, והעמידו במשפט את האחדים ההם אשר בשלהם הי׳ כל הסער הגדול, ואך אז נדונו אלה.
וגם אחר זה לא ביום אחד גמרו הצדוקים את הקנוניא עם אריסטובלוס,