עם זו יצרתי/הקדמה

הקדמה

פרק א: חלוקת הפסוקים בתורה ממשה רבינו

כל פסוקא דלא פסקיה משה אנן לא פסקינן ליה
תרגום: כל פסוק שמשה רבינו לא חילק- אנו לא מחלקים אותו
                                            (תענית כ"ז, ע"ב)

הגמרא במסכת תענית דנה בקריאה בתורה בראש חודש. בין היתר הועלתה אפשרות לקרוא שני פסוקים וחצי. שמואל הגיב לדיעה זו ואמר, שאין לקרוא חצאי פסוקים. זאת מפני שקבלת התורה ממשה רבינו באה עם החלוקה לפסוקים. לכן אנו צריכים להיות צמודים לחלוקה של משה ולא לחצות פסוקים בקריאה בתורה.
העולה מדברי הגמרא, שמשה רבינו מסר לנו את התורה יחד עם חלוקת הפסוקים. משמעות הדבר שהפסוק מהווה יחידה אחת שלימה. ולכן חלוקת הפסוקים בפרשה ומספר הפסוקים בפרשה הם חלק מהבנת התוכן.
אי לכך כאשר אנו לומדים תורה ורוצים לבדוק לעומק פרשיה כל שהיא, עלינו להתייחס ליחידת הפסוק ולמספר הפסוקים. כלומר, יחידת הפסוק היא כלי נוסף להבנת התוכן.

פרק ב: יחידת הפסוק- כלי להבנת התוכן

כאמור, חלוקת הפסוקים היא חלק ממסירת התורה. וכפי שהסברנו, לעובדה זו יש השלכות חשובות לתוכן הדברים. כלומר, התורה מעבירה מידע בתוכן הפסוק או בפסוקים. אולם לפעמים יש מסר נוסף החבוי ב"יחידת הפסוק", כפי שנסביר. להלן נביא ארבע דוגמאות לכך:

דוגמה א:

"וַתֵּרֶא הָאִשָּׁה כִּי טוֹב הָעֵץ לְמַאֲכָל
וְכִי תַאֲוָה הוּא לָעֵינַיִם
וְנֶחְמָד הָעֵץ לְהַשְׂכִּיל
וַתִּקַּח מִפִּרְיוֹ וַתֹּאכַל
וַתִּתֵּן גַּם לְאִישָׁהּ עִמָּהּ
וַיֹּאכַל"
                   (בראשית ג', ו)

הפסוק מכיל פרטים רבים: מה פיתה את האישה, מה היא עשתה, חטאה ואכלה. נתנה גם לבעלה. גם בעלה אכל. וכל זה באותו פסוק. אכן הפסוק מוסר מידע. אולם העובדה שיש באותו פסוק מידע רב: באותו פסוק האישה התפתתה, חטאה, הכשילה את בעלה וגם בעלה אכל. בעובדה זו יש מסר נוסף כגון:

• ללמדך כמה קלה הדרך לחטא
• או כמה קל ליפול בחטא ולהידרדר
  

העולה מכך שיחידת הפסוק מעבירה מסר נוסף, מסר חבוי. בנוסף למידע שבפסוק יש עוד מסר והוא עולה מתוך עומס הפרטים שבתוך יחידת הפסוק.

דוגמה ב

וַיֹּאמֶר אַבְרָהָם אֶל שָׂרָה אִשְׁתּוֹ אֲחֹתִי הִוא 
וַיִּשְׁלַח אֲבִימֶלֶךְ מֶלֶךְ גְּרָר
וַיִּקַּח אֶת שָׂרָה
                               (שם, כ', ב) 

באותו פסוק כתוב שאברהם אומר על שרה שהיא אחותו, ובאותו פסוק כתוב שאבימלך שולח שליחים לברר על שרה, ובאותו פסוק אבימלך לוקח את שרה. הכול בפסוק אחד. מעבר למידע יש מסר חבוי בכך שהכול בפסוק אחד. בדרך זו התורה רוצה להעביר לנו מסרים נוספים:

• עד כמה אבימלך וארצו שטופי זימה.
• בכל מה שקשור בעריות- ההידרדרות מהירה.
• ומסר נוסף מההיבט של אברהם: ללמדך עד כמה אברהם אבינו היה חסר אונים מול "הדרך ארץ" של גרר.
  

דוגמה ג

"וַיִּשְׁלַח פַּרְעֹה 
וַיִּקְרָא אֶת יוֹסֵף 
וַיְרִיצֻהוּ מִן הַבּוֹר 
וַיְגַלַּח וַיְחַלֵּף שִׂמְלֹתָיו 
וַיָּבֹא אֶל פַּרְעֹה"
             (שם, מ"א, יד)

בפסוק יש שישה פעלים. יש הרבה עשייה: פרעה שולח לקרוא ליוסף, רצים להביא אותו, מטפלים ביוסף ומכינים אותו, והנה יוסף כבר עומד מול פרעה. וכל זאת בפסוק אחד. אין ספק התורה רצתה להעביר לנו מסרים נוספים מעבר למידע המפורט בפסוק. כגון:

• עד כמה פרעה מבוהל מהחלום.
• פרעה פועל במהירות רבה.
• מאידך יש מסר אחר מהצד של יוסף. באותו פסוק יוסף בבור ובאותו פסוק יוסף מול פרעה, ללמדך שישועת ה' כהרף עין.

דוגמה ד

"וַיִּסֹּב מֵעֲלֵיהֶם וַיֵּבְךְּ 
וַיָּשָׁב אֲלֵהֶם וַיְדַבֵּר אֲלֵהֶם
וַיִּקַּח מֵאִתָּם אֶת שִׁמְעוֹן
וַיֶּאֱסֹר אֹתוֹ לְעֵינֵיהֶם"
                   (שם, מ"ב, כד)

באותו פסוק יוסף בוכה, באותו פסוק הוא חוזר ומדבר עם אחיו ובאותו פסוק הוא לוקח את שמעון ואוסר אותו. מעבר למידע הרב שבפסוק, יש מסר נוסף בעובדה שכל המידע באותו פסוק. בדרך זו התורה מלמדת אותנו שיוסף הצדיק אינו פועל מתוך יצר נקמה. באותו פסוק שהוא בוכה, הוא אוסר את אחיו. מי שאש הקנאה והשנאה בוערת בו, לא בוכה. מי שרגיש ובוכה ובכל זאת גם אוסר את אחיו, כנראה עושה זאת ממניעים אחרים. לא ממניעים של שנאה ונקמה.
הבנה זו בפסוק מסייעת לדברי רש"י. בפירושו על הפסוק אומר רש"י, שיוסף אסר את שמעון רק "לעיניהם" (כפי שכתוב בפסוק). אולם לאחר שהאחים חזרו לכנען, יוסף הוציא את שמעון מהמאסר. ובלשון רש"י: "הוציאו והאכילו והשקהו". כפי שאמרנו, באותו פסוק הוא בוכה ובאותו פסוק הוא אוסר את אחיו. זאת אומרת שהבכי יותר משמעותי, ומגלה את דמותו האמתית של יוסף.

פרק ג: מספר הפסוקים בפרשה- כלי להבנתה

עד כאן הבאנו דוגמאות לכך שיחידת הפסוק היא כלי להבנת תוכן הפסוק. מתברר, שגם מספר הפסוקים בפרשה יכול להיות כלי להבנת הפרשה . כלומר, כפי שהפסוק כיחידה אחת עוזר להבין מסרים נוספים בפסוק עצמו. כך מספר הפסוקים שבפרשה יכול לעזור להבין מסרים נוספים בפרשה. להלן נביא מספר דוגמאות:

דוגמה א- תשעה פסוקים- תשעה ירחי לידה
מתברר שכבר חז"ל התייחסו למספר הפסוקים בפרשה, וראו בכך כלי עזר להבנת התוכן. חז"ל התייחסו למזמור כ' בתהילים: "לַמְנַצֵּחַ מִזְמוֹר לְדָוִד יַעַנְךָ יְהוָה בְּיוֹם צָרָה..." במזמור זה תשעה פסוקים (בנוסף לפתיחה- למנצח מזמור לדוד). המדרש אומר:

במזמור זה תשעה פסוקים
כנגד תשעה חודשים שהאישה מעברת הוולד
(מדרש שוחר טוב, תהילים כ')

הנה כי כן חז"ל יוצרים קשר בין מספר הפסוקים לבין התוכן. העולה מכך שמספר הפסוקים במזמור בתהילים או בפרשה בתורה הוא בעל משמעות להבנת התוכן ויש להתייחס לכך.

דוגמה ב- שבע שנות שבע- שבעה פסוקים
לאחר חלומות פרעה ולאחר הפתרונות של יוסף התורה מתארת את שבע שנות השבע שבאו על מצרים. וראה זה פלא, התורה מתארת את שבע שנות השבע בשבעה פסוקים... (בראשית מ"א, מז- נג). נראה לומר שזה אחד המקרים הברורים בתורה שהכלי מתאים לתוכן.

• הכלי- מספר הפסוקים בפרשה.
• התוכן- תיאור שבע שנות השבע.

פרק ד: חלוקת הפסוקים בתוך הפרשה

לפעמים חלוקת הפסוקים בתוך הפרשה היא כלי להבנת הפרשה. כלומר, ניתוח הפרשה והבנתה יהיו בהתאם לחלוקת הפסוקים בפרשה ליחידות משנה.
בעניין זה כתב רבות מו"ר הרב אלחנן סמט. הרב טוען ומוכיח שפרשה סיפורית בתורה ובתנ"ך מתחלקת לשניים בדיוק באמצע. וזאת לפי מספר הפסוקים. לדוגמה פרשה של 16 פסוקים תתחלק לשתי מחציות שוות של שמונה פסוקים כל מחצית. בהתאם לחלוקה זו יש ללמוד ולהבין את הפרשה . להלן נביא שתי דוגמאות לכך.

דוגמה א- פרשת קין והבל
פרשת קין והבל- החטא והעונש משתרעת על פני 16 פסוקים (בראשית ד', א-טז). הפרשה הסיפורית הזו מתחלקת לשתי מחציות שוות, כל אחת שמונה פסוקים.
מחצית א'- א-ח: מלידת קין והבל ועד הרצח.
מחצית ב- ט- ט"ז: התוצאה של החטא, כלומר העונש.
בסוף המחצית הראשונה מתואר החטא:
"וַיָּקָם קַיִן אֶל הֶבֶל אָחִיו וַיַּהַרְגֵהוּ" (שם, ד', ח)
כל המחצית השנייה אינה אלא ההשלכות של החטא. כלומר, הבירור והעונש.
זוהי דוגמה נפלאה להראות שמספר הפסוקים מסייע לניתוח הפרשה. חלוקת הפרשה לפי מספר הפסוקים חושפת בפנינו את התוכן: שמונה פסוקים ראשונים (מחצית א') מתארים את כל ההתרחשויות עד החטא. שמונה הפסוקים האחרונים (מחצית ב') הם ההשלכות והתוצאות של חלק א'.

דוגמה ב- ברכת יצחק ליעקב ולעשו פרשת ברכת יצחק ליעקב ולעשו משתרעת על פני 55 פסוקים. (בראשית כ"ז, א-מו; כ"ח, א-ט). יצחק מבקש לברך את עשו, אולם רבקה ויעקב פעלו שהברכה תינתן ליעקב.
פרשה זו מתחלקת לפי הפסוקים לשתי מחציות שוות של 26 פסוקים כל מחצית. בסך הכול 52 פסוקים. ובמרכז עוד שלושה פסוקים. סך הכול 55 פסוקים. במרכז נמצאת הברכה שבירך יצחק את יעקב. אותה ברכה שהייתה מיועדת לעשו: "וַיִּגַּשׁ וַיִּשַּׁק לוֹ...וַיְבָרְכֵהוּ... וְיִתֶּן לְךָ הָאֱלֹהִים מִטַּל הַשָּׁמַיִם... יַעַבְדוּךָ עַמִּים" (שם, כ"ז, כז-כט).
וכך נראה המבנה והתוכן של הפרשה:
מחצית א': השתלשלות האירועים עד הברכה ליעקב. (26 פסוקים, כ"ז, א-כו)
במרכז: הברכה. (שלושה פסוקים. כ"ז, כז-כט)
מחצית ב': התוצאות מכך שיעקב לקח את הברכה מעשו (26 פסוקים. כ"ז, ל- מו; כ"ח, א-ו).
הנה כי כן לפנינו פרשה נוספת, דוגמה נוספת. הפרשה מתחלקת בדיוק לשתי מחציות שוות. כל מחצית 26 פסוקים. במרכז נמצאת הברכה ליעקב ואכן זו התפנית של כל הפרשה. המחצית הראשונה מתארת את כל האירועים עד הברכה. המחצית השנייה דנה בתוצאות ובהשלכות של אותה ברכה שקיבל יעקב ולא עשו.
וכך מביא הרב א. סמט עשרות דוגמאות נפלאות ומדויקות בפרשיות סיפוריות בתורה ובנ"ך. בכל הדוגמאות אותו רעיון: הסיפור- הפרשה מתחלקת לשתי מחציות שוות לפי מספר הפסוקים. כאשר המחצית הראשונה מסתיימת בשיא מסוים, והמחצית השנייה אינה אלא תוצאות או השלכות של המחצית הראשונה.
סיכום הרב א. סמט מוכיח בצורה חד משמעית: למספר הפסוקים בפרשה- בסיפור יש משמעות. מספר הפסוקים זה חלק מהבנת הסיפור. ההתייחסות למספר הפסוקים בפרשה הוא אחת הדרכים להבנת הסיפור.

פרק ה: המספר 22 בעל משמעות

עד עכשיו ראינו שני דברים חשובים ביחס לפסוקים.
א. מצאנו שהפסוק הוא יחידה אחת שלימה ולפעמים פסוק כיחידה הוא כלי נוסף להבנת התוכן של הפסוק.
ב. מספר הפסוקים בפרשה עצמה- גם הוא כלי להבנת הפרשה.
עתה נעבור למספר 22 ונראה שמספר זה הוא בעל משמעות עמוקה באופן כללי. ואחר-כך נתייחס למספר 22 ולכל העיסוק שלנו ונחבר את הדברים. או אז נדבר על פרשות שיש בהן 22 פסוקים.
בא"ב בעברית יש 22 אותיות. כמובן, התורה נכתבה בעברית. אי לכך יש זיקה חזקה בין התורה לבין המספר 22, רעיון זה בא לידי ביטוי במדרש חז"ל:

"אמר רבי יוחנן:
מפני מה זכה אחאב למלכות 22 שנה?
מפני שכיבד את התורה 
שניתנה ב כ"ב אותיות"                                                 
                       (סנהדרין ק"ב, ע"א)

לר' יוחנן קשה, בזכות מה זכה א

חאב למלוך 22 שנה?! זאת למרות שעבד עבודה זרה. היה מלך רשע. חטא והחטיא את ישראל?! רבי יוחנן עונה: בזכות שכיבד את התורה. וזו ניתנה ב- 22 אותיות. העולה מכך שהמספר 22 הוא בעל משמעות רבה! ויש זיקה עמוקה בין המספר 22 לתורה.
הזוהר הקדוש אומר, שהקב"ה הסתכל בתורה וברא את העולם. אם נחבר את דברי הזוהר ואת דברי רבי יוחנן, נגיע למסקנה חשובה:
התורה כתובה ב- 22 אותיות. העולם נברא על-ידי התורה הכתובה ב- 22 אותיות. ממילא העולם נברא ב- 22 אותיות .
לאור כל דברינו עד כה, ניתן להגיע למסקנה נוספת: יש קשר בין המספר 22 לבריאה. ולענייננו, אנו נמצא קשר בין המספר 22 לפרשות של בריאה. ועל כך בפרק הבא.

פרק ו: 22 פעם הארץ בפרשת המבול

עד כאן מצאנו שהמספר 22 בעל משמעות רבה בבריאת העולם. הקב"ה ברא את העולם ב- 22 אותיות. והנה לפנינו דוגמה נפלאה בנדון. דוגמה שהיא בחינת בניין אב. דוגמה ברורה מאוד שבאה להוכיח את הזיקה בין המספר 22 לבריאת הארץ.
פרשת המבול עוסקת בחורבן הארץ ובבריאתה מחדש. בפרשת המבול 77 פסוקים (בראשית ו', ט- ט', יז) זו מתחלקת לשני חצאים שווים:

• מחצית ראשונה- החטא והעונש, חורבן הארץ. 38 פסוקים. (ו', ט- ז, כד).
• מחצית שניה- בריאת העולם מחדש. 39 פסוקים. (ח', א-ט', יז) .
  

המילה "הארץ" חוזרת בפרשת המבול פעמים רבות. ברור שהיא "מילה מנחה". הדבר טבעי, פשוט וברור. הרי הפרשה עוסקת בחטא הארץ, בחטא יושבי הארץ, בעונשה של הארץ ויושביה, ולבסוף בריאת הארץ מחדש.
כאמור המחצית הראשונה עוסקת בחטא הארץ ועונשה, כלומר חורבן הארץ. המחצית השניה עוסקת בבריאה המחודשת של הארץ. והנה להפתעתנו הרבה, המילה המנחה "הארץ" מופיעה במחצית הראשונה של הפרשה 22 פעם! ובדיוק כך גם במחצית השניה, שעוסקת בבריאת העולם מחדש, המילה "הארץ" מופיעה 22 פעם!!
המסקנה המתבקשת עולה מאליה: יש קשר הדוק בין המספר 22 לבין פרשה העוסקת בבריאת הארץ. או במילים אחרות: 22 זה "קוד" בבריאה.

פרק ז: המספר 22 והזיקה שלו לבריאה

ועתה נסכם את כל מה שהעלינו עד עכשיו ביחס ליחידת הפסוק, למספר הפסוקים בפרשה, למספר 22 ולבריאת הארץ.
1. חלוקת הפסוק בתורה נמסרה לנו עם התורה ממשה רבינו.
2. מספר הפסוקים בפרשה הינו בעל משמעות והוא קשור לתוכן ולמסרים של הפרשה.
3. התורה נכתבה ב- 22 אותיות.
4. המספר 22 מקבל משמעות מיוחדת.
5. התורה תשתמש במספר 22 כמילה מנחה בסיפור.
6. המילה המנחה "הארץ" מופיעה 22 פעם בפרשת "בריאת הארץ" אחרי המבול.
7. ה' הסתכל בתורה וברא את העולם. כלומר העולם נברא ב- 22 אותיות (ראה ספר יצירה ב', ב).

מסקנה העולה מכל הנל היא שיש קשר הדוק בין פרשה שעוסקת בבריאת הארץ לבין המספר 22.
עד כאן מצאנו שבפרשת בריאה הופיעה מילה מנחה 22 פעם. כעת נלך צעד אחד קדימה. כאמור מספר הפסוקים הוא גם כן עניין בעל משמעות בפרשה. אשר על כן יש לצפות שפרשת בריאה תופיע ב-22 פסוקים. ואכן כן. כך נמצא בפרשת נח. הפרשיה המתארת את התחדשות הבריאה לאחר המבול – פרשיה זו היא בת 22 פסוקים. ועל כך בפרק הבא.

פרק ח: "התחדשות הבריאה" אחרי המבול

לאחר תיאור המבול התורה עוברת לתיאור התחדשות הבריאה. פרשה זו מתארת את "בריאת הארץ" על פני 22 פסוקים. פרשה זו הופכת להיות "בניין אב" לפרשות בריאה ובהן 22 פסוקים. להלן פרשת בריאת הארץ שאחרי המבול:

פרשת נח – בריאת הארץ פעם שלישית

א וַיִּזְכֹּר אֱלֹהִים אֶת נֹחַ וְאֵת כָּל הַחַיָּה וְאֶת כָּל הַבְּהֵמָה אֲשֶׁר אִתּוֹ בַּתֵּבָה
  וַיַּעֲבֵר אֱלֹהִים רוּחַ עַל הָאָרֶץ וַיָּשֹׁכּוּ הַמָּיִם.........
כב עֹד כָּל יְמֵי הָאָרֶץ  זֶרַע וְקָצִיר וְקֹר וָחֹם וְקַיִץ וָחֹרֶף וְיוֹם וָלַיְלָה לֹא יִשְׁבֹּתוּ.
                                                 (בראשית ח', א-כב)

כידוע, התורה תיארה פעמיים את בריאת העולם . אולם אותו עולם נמחה במבול. לאחר המבול אנו נפגשים עם עולם חדש. עולם שעבר היטהרות במים. והנה, התורה מתארת את "בריאת העולם" שוב בפעם השלישית. הפעם זה העולם המוכר לנו. בפרשה זו העולם מקבל את צורתו וצביונו הקבוע. זה העולם המתקיים עד היום .
כאמור, בריאת הארץ לאחר המבול זוהי פעם שלישית שהתורה מתארת את בריאת הארץ. ופרשה זו היא בת 22 פסוקים. וזהו העולם היציב והמתקיים עד ימינו.
מפתיע מאוד, כך בדיוק מצאנו גם ביחס לבריאת האדם. התורה מתארת פעמיים את בריאת האדם: פעם ראשונה (א', כז) ופעם שניה (ב', ו). ובפעם השלישית שהתורה תיארה את בריאת האדם הדבר נעשה בפרשה של 22 פסוקים, וכמו כן זהו האדם המוכר לנו עד היום (ראה להלן פרק א').

מבנה ותוכן
הפרשה מחולקת לארבעה חלקים, ובהם יש רמזים ומקבילות לששת ימי הבריאה:

א. מים ויבשה
בחלק הראשון (א-ה) תיאור הבריאה מקביל ליום הראשון והשני של הבריאה בבראשית. בחלק זה מודגשים המים. העולם מוצף במים. בסוף חלק זה נראים ראשי ההרים.

ב. היוזמה לצאת
בחלק השני (ו-יד) היבשה הולכת ונחשפת. תיאור זה מקביל ליום השלישי. לאחר מכן נח פותח את "חלון התבה" ונהנה סוף סוף מן האור שמבחוץ. עניין זה מקביל לבריאת המאורות. עיקרו של חלק זה הוא היוזמה והרצון של נח לצאת מן התיבה לחיים שמחוץ לתיבה.

ג. הציווי לצאת מן התיבה
בחלק זה (טו-כ) ה' מצווה את נח לצאת מן התיבה, הוא וכל אשר אתו בתיבה. הארץ כבר מוכנה לקבל את האדם ואת כל החי. כמובן, הדברים מקבילים ליום החמישי והשישי של הבריאה.

ד. ה' מבטיח לקיים את הארץ
בחלק זה (כא-כב) ה' מבטיח "לֹא אֹסִף לְקַלֵּל עוֹד אֶת הָאֲדָמָה". דברי ה' פותחים ב"וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל לִבּוֹ". ה' ברא את העולם במאמרות, והנה גם כאן לאחר המבול התורה משתמשת בפועל "ויאמר". שוב במאמר ה' העולם מקבל את קיומו. בפסוק האחרון (כב) ה' טובע בעולם סדר חדש-ישן. מכאן ואילך העולם יתקיים לפי סדר קבוע של יום ולילה ושל עונות השנה: "...זֶרַע וְקָצִיר וְקֹר וָחֹם וְקַיִץ וָחֹרֶף וְיוֹם וָלַיְלָה לֹא יִשְׁבֹּתוּ".

בניין אב לפרשות בריאה
לסיכום, לפנינו פרשה העוסקת בבריאת הארץ לאחר המבול. פרשה אחת שלימה ובה 22 פסוקים. פרשה זו מיוחדת, מפני שהיא מתארת את העולם שאנו מכירים היום. הארץ שנבראה בששת ימי בראשית נמחתה במבול. לאחר מכן נבראה ארץ שעברה שינויים. יוצא אם כן שדווקא פרשה זו, ובה 22 פסוקים, היא המתארת את העולם, בו אנו חיים. העולם החדש והמוכר לנו.
אשר על כן דווקא פרשה זו מייצגת את פרשות הבריאה. לכן פרשה זו היא בחינת "בניין אב" לפרשת בריאה אשר מופיעות ב-22 פסוקים.

פרק ט: מהי פרשת בריאה?

אם נכונים דברינו, ואם פרשת הבריאה שאחרי המבול, היא "בניין אב", או אז אנו אמורים למצוא עוד פרשות בריאה ב-22 פסוקים. אנו נתמקד בס"ד בפרשות בריאה העוסקות בבריאת עם ישראל. ונמצא שהן בנויות מ-22 פסוקים. לפני שנביא את הדוגמאות לכך ונדון בהן, נסביר מה הפירוש "פרשת בריאה".
למה אנו מתכוונים, כשאנו אומרים "פרשת בריאה"? לכאורה, יש פרשת בריאה אחת. הקב"ה ברא את העולם יש מאין וזה מתואר בבראשית פרק א'. אולם מתברר שמיד בתום תיאור הבריאה בראשונה חוזרת התורה ומתארת שוב את מעשה הבריאה: "אֵלֶּה תוֹלְדוֹת הַשָּׁמַיִם וְהָאָרֶץ בְּהִבָּרְאָם..." (שם, ב', ד-י).
וכפי שראינו, עדיין בריאת הארץ לא הסתיימה, בפרשת נח לאחר המבול התורה שוב מתארת את בריאת הארץ (שם, ח', א-כב). הפעם מדובר יותר בשדרוג מאשר בבריאה.
זאת אומרת שהתורה מתארת את בריאת העולם שלוש פעמים אי לכך כאשר אנו מדברים על "פרשת הבריאה" אין כוונתנו בריאה של "יש מאין". אלא כוונתנו שזו פרשה של "שדרוג" בבריאה או "תחנה" בבריאה.
אם פרשת בריאת האדם מופיעה יותר מפעם אחת בתורה. פעם ראשונה האדם ב"בְּצֶלֶם אֱלֹהִים" (שם, א', כו-כז). ופעם שניה האדם "עָפָר מִן הָאֲדָמָה" (שם, ב', ז). בהמשך אנו נראה שהתורה תתאר שוב את בריאת האדם והפעם בהקשר של החטא והעונש.
מצאנו אם כן פרשות העוסקות בבריאת הארץ, או "שדרוג" הארץ. כמו כן מצאנו פרשות העוסקות בבריאת האדם. בספר זה אנו נתמקד בפרשות בריאה אחרות: "בריאת עם ישראל".

פרק י: עם ישראל-בריאה חדשה בעולם

כאמור בספר זה אנו נדון ב"פרשות בריאה" העוסקות בעם ישראל (פרשות בנות 22 פסוקים). ההתייחסות לעם ישראל כעם שנברא מופיעה גם בנביאים, גם בכתובים וגם בחז"ל.
ראשית אנו נבדוק ונמצא שהתורה משתמשת בפעלים מאוד מסוימים לציין בריאה, בריאת הארץ ובריאת האדם.
התורה משתמשת בפועל "לברוא" ובפועל "ליצור" לציון הבריאה:

הפועל "ברא"
התורה משתמשת בפועל "לברוא" גם ביחס לארץ וגם ביחס לאדם:
1. בריאת הארץ: "אֵלֶּה תוֹלְדוֹת הַשָּׁמַיִם וְהָאָרֶץ בְּהִבָּרְאָם" (שם, ב', ד).
2. בריאת האדם: "וַיִּבְרָא אֱלֹהִים אֶת הָאָדָם בְּצַלְמוֹ בְּצֶלֶם אֱלֹהִים בָּרָא אֹתוֹ זָכָר וּנְקֵבָה בָּרָא אֹתָם." (שם, א', כז)

הפועל "ליצור"
בבריאת האדם משתמשת התורה גם בפועל "ליצור": "וַיִּיצֶר יְהוָה אֱלֹהִים אֶת הָאָדָם עָפָר מִן הָאֲדָמָה". (שם, ב', ז).

והנה שני הפעלים האלה: "לברוא" ו"ליצור" מופיעים בהקשר של עם ישראל. להלן נביא את המקורות בהם מתייחסים לעם ישראל כעם שנברא:

א. תהילים

"וְעַם נִבְרָא יְהַלֶּל יָהּ" (ק"ב, טו).
רש"י מסביר: 
"... ועם נברא, שנעשה בריה חדשה. 
לצאת מעבדות לחירות, מאופל לאור גדול." 
                       (רש"י, תהילים ק"ב, טו)

הנה כי כן לפי רש"י, יציאת מצרים היא נקודת בריאה בעם ישראל, כאן עם ישראל נעשה "בריה חדשה"! המלבי"ם מסביר פסוק זה ביחס לעם ישראל בדור הגאולה:

"ועם נברא. 
שאז יברא עם, אשר יהלל יה.  
שדור אחרון שיהיה בדור הגאולה הם יהללו יה"              
                                                     (מלבי"ם, תהילים ק"ב, טו) 

לפי המלבי"ם, בריאת עם ישראל היא תהליך ארוך. לדבריו, בעת הגאולה יבוא שלב נוסף בבריאת עם ישראל.

חז"ל מרחיבים את המושג "עם נברא", ומפרשים אותו ביחס לאלה ששבים בתשובה. כלומר כל פעם שיש קבוצה של שבים בתשובה, הם בחינת "עם נברא" חז"ל ממשיכים לדרוש את הפסוק לדור מסוים לזמן מסוים:

"כשיש דור מיוחד, דור של גאולה,

הרי דור זה הוא בחינת בריה חדשה. 
ועליהם אומר הכתוב "עם נברא"                                                             
                           (ויקרא רבא ל', ג)                                       

חז"ל בפירושם בויקרא רבא ממשיכים וגם נותנים דוגמה, כגון דורו של חזקיהו.

ב. הנביא ישעיהו
הנביא ישעיהו משתמש בפועל "ליצור" ביחס לעם ישראל. בין היתר אומר הנביא, כי לעם ישראל יש מטרה מאוד מוגדרת: לשבח ולהלל את ה':

"עַם זוּ יָצַרְתִּי לִי תְּהִלָּתִי יְסַפֵּרוּ."
                                                                (ישעיהו מ"ג, כא)

ג. יחזקאל
הנביא יחזקאל מדמה את גאולת מצרים לתינוק שנולד (פרק ט"ז). הנביא מאריך ומתאר את בני ישראל בשעת יציאת מצרים כתינוק שזה עתה נולד.
פירוש הדבר, שהנביא יחזקאל מתייחס ליציאת מצרים כאל רגע הלידה. כלומר, יציאת מצרים היא בריאת עם ישראל.
לסיכום, גם בנביאים, גם בתהילים וגם בחז"ל, מתייחסים לעם ישראל כעם שנברא. כלומר, כפי שאנו מדברים על בריאת העולם ועל בריאת האדם, כך יש לדבר על בריאת עם ישראל.
לכן כפי שמצאנו שלבים בבריאת העולם, וכך מצאנו "תחנות" בבריאת האדם, כך יש "תחנות" בבריאת עם ישראל. וזהו הדיון שלנו בספר זה, ועל כך בהמשך.

פרק יא: כל בריאה נעשית בשלבים

לסיכום, עד כאן מצאנו שעם ישראל זו בריאה חדשה.

• משורר תהילים מכנה זאת: "וְעַם נִבְרָא יְהַלֶּל יָהּ..."
• ישעיהו הנביא אומר: "עַם זוּ יָצַרְתִּי לִי"
• יחזקאל הנביא מדמה את עם ישראל ביציאת מצרים לתינוק שנולד.
• חז"ל אומרים שכאשר עם ישראל עושים תשובה, הרי הם "עם נברא"- כבריה חדשה. כמו כן דור הגאולה אף הוא מכונה "עם נברא".
  

מאידך ברור שכל בריאה היא הדרגתית. כל בריאה נעשית בשלבים: גם בריאת הארץ, גם בריאת האדם וכן גם בריאת עם ישראל. הולדת תינוק היא דוגמה נפלאה לכך. הוא בחינת "בניין אב" לכל סוגי הבריאה.

תחנות ביצירת הוולד
עובר במעי אמו נברא בהדרגתיות. במהלך היווצרותו יש "תחנות" משמעותיות, נקודות "שדרוג".

• שלב א- הרגע הראשון של הבריאה, עד כאן לא היה כלום. עכשיו מתחיל להיווצר עובר.
• שלב ב- אחרי 40 יום מאז נוצר העובר. הוא עובר שלב. יש כאן שדרוג, שלב חדש, עתה הוא משהו יותר קיים.
• שלב ג- לאחר כשלושה חודשים שוב העובר עובר "שדרוג". יש כאן עכשיו עובר לכל דבר.
• שלב ד- היציאה לאוויר העולם. יש כאן יצירה חדשה בעולם. "תחנה" חדשה ומשמעותית.
• שלבים נוספים- ברור לכולנו שהתינוק שנולד יעבור עוד שלבים, עוד "תחנות". יהיו לו עוד נקודות משמעותיות בצמיחתו. יהיו לו צמתים חשובים- בהם הוא יעבור "שדרוג".
  

פרק יב: עשר תחנות ביצירת העם

בדיוק כפי שמצאנו אצל העובר, כך הדבר בבריאת עם ישראל. יש "תחנות" במהלך "עַם זוּ יָצַרְתִּי לִי". בדומה לעובר יש שלבים והדרגתיות. כמובן, הדבר לא ממש כמו אצל העובר במעי אמו. כאן מדברים על עובר-תינוק-ולד. לעומת זאת בלידת עם ישראל מדברים על התגבשות של מאות אלפי אנשים לעם. ממילא ה"תחנות" והשלבים בהתפתחות יהיו שונים.
להלן נביא הצעה פשוטה וברורה של השלבים בבריאת עם ישראל (בהמשך נביא את השלבים- "התחנות" האלה מתוך התורה עצמה ונדון בכל אחת ואחת).
1. בריאת האדם הראשון. הכול מתחיל באדם הראשון הוא מהווה "תחנה" ראשונה באנושות כולה, וכמובן גם בבריאת עם ישראל.
2. נח. נח הוא שלב משמעותי בהתפתחות האנושות. נוצר קשר ישיר בינו ובין בורא עולם. נוצרה ברית בין הקב"ה לבין הארץ ויושביה. נח הוא המייצג את האנושות בברית זו.
3. אברהם. בחירת אברהם אבינו היא "תחנה" ראשונה בבחירת עם ישראל. אברהם והאבות הם תחנת מעבר מהאנושות כולה, מאדם ונח, ועד עם ישראל. אברהם אבינו הוא חוליה חדשה בעולם: נוצר קשר חדש בין הנבראים לבין בורא עולם. הפעם הברית היא לא עם כל הברואים אלא רק עם צאצאיו של אברהם אבינו (ואף לא עם כל צאצאיו).
4. יעקב אבינו. הברים עם האבות עוברת לשלב חדש. לא כל צאצאי אברהם: יצחק ולא ישמעאל. אחר כך לא כל צאצאי יצחק: יעקב ולא עשיו. מכאן והילך כל בני יעקב נכנסים לברית, ומהווים את עם ישראל. כפי שאברהם הוא "תחנה" בבריאת עם ישראל, כך יעקב שחותם את האבות הוא "תחנה" בבריאת עם ישראל.
5. עם ישראל במצרים. עד כאן היינו יחידים. אבות האומה ואחר כך שנים עשר שבטים. מעתה מדובר על עם. אומנם עבדים אבל עם. עכשיו מדובר על מספרים של עם. כאשר עם ישראל נמצא במצרים הוא הופך ממשפחה, משבעים נפש, לעם. תקופת ההתהוות לעם היא בוודאי "תחנה" בבריאת עם ישראל.
6. יציאת מצרים. השחרור מהעבדות, היציאה ממצרים היא ודאי "תחנה" משמעותית בבריאת עם ישראל. עד עכשיו עם ישראל היה דומה ל"גולם" ועכשיו הוא גוף. או עד עכשיו היה דומה לעובר ברחם אמו, ועכשיו הוא נולד (ראה יחזקאל ט"ז). יציאת מצרים הופכת את עם ישראל לבני חורין. ומזה העם מקבל את המשמעות הלאומית שלו. כל עוד ועם ישראל הוא עם של עבדים, הרי שהלאומיות שלו היא רק בכוח. מעתה שיצאו לחירות, הלאומיות הישראלית הפכה להיות בפועל.
7. מעמד הר סיני. במעמד הר סיני עם ישראל יצק תוכן לכלי. ביציאת מצרים העם קיבל את חירותו הגשמית, ובמעמד הר סיני העם קיבל את חירותו הרוחנית. ללא ספק, אירוע זה הוא "תחנה" מרכזית וחשובה בחיי האומה, ואולי החשובה ביותר.
8. חידוש הברית. חטא העגל פגם בברית חורב. בחטא העגל יש מימד של הפרת הברית מבחינת עם ישראל. אשר על כן יש צורך בחידוש הברית. בחידוש הברית עם ישראל עלה מדרגה, וזכה לדברים שלא היו לו לפני כן. לכן פרשת חידוש הברית היא "תחנה" נוספת בבריאת עם ישראל.
9. המשכן- הציווי והייעוד. הרמב"ן מכנה את המשכן: "מעמד הר סיני מהלך". המשכן הוא שדרוג רוחני של העם. במעמד הר סיני זכינו להתגלות חד פעמית של ה', אולם במשכן עם ישראל זוכה להתגלות השכינה יום יום.
10.. המשכן- הקמה וגילוי שכינה. למשכן חשיבות עצומה. גילוי שכינה יום יום "בְּכָל מַסְעֵיהֶם". 39 שנה רצוף!! זוהי חוויה רוחנית בכל קנה מידה. העם חי בשגרה וזוכה להתגלות ה' רצופה יומם ולילה. לכן אנו נראה שהתורה תקדיש "פרשת בריאה" מיוחדת בסיום מעשה המשכן: הקמת המשכן ותיאור גילוי שכינה.
לסיכום, בריאת עם ישראל עברה 10 תחנות. כל תחנה כזאת תופיע בפרשה של 22 פסוקים: אדם הראשון, נח, אברהם אבינו, יעקב אבינו, ישראל במצרים, יציאת מצרים, מעמד הר סיני, חידוש הברית, הציווי להקמת המשכן וייעודו, הקמת המשכן וגילוי השכינה.

פרק יג: עשר "תחנות" בריאה בפרשות של 22 פסוקים.

כל עשר "התחנות" הנ"ל, הם פרשות של 22 פסוקים. כאמור, העולם נברא ב- 22 אותיות. משמע, ש- 22 זה מספר בעל משמעות בבריאה. או בלשון ימינו "קוד" בבריאה. כאן התורה השתמשה ביחידת הפסוק. וכל פרשה ופרשה מפרשות הבריאה שהוזכרו, היא בת 22 פסוקים.
להלן נפרט את עשר הפרשות והמקור שלהן בתורה:
1. בריאת האדם הראשון: בראשית ב', כה- ג', כא.
2. הברית עם נח: בראשית ו', א-כב.
3. הברית עם אברהם: בראשית י"ז, א-כב.
4. בחירת יעקב אבינו: בראשית כ"ח, א-כב.
5. בני ישראל במצרים: שמות א', א-כב.
6. יציאת מצרים: שמות י"ב, כט-נ.
7. מעמד הר סיני: שמות כ', א-כב.
8. חידוש הברית: שמות ל"ג, יב-כג. ל"ד, א-י.
9. מעשה המשכן- הציווי והייעוד: שמות כ"ה, א-כב.
10. הקמת המשכן וגילוי השכינה: שמות מ', יז-לח.

במהלך עבודתנו זו אנו נתייחס לכל פרשה בפני עצמה.
א. נביא את המקור מהתורה ונדון בו.
ב. נסביר את גבולות הפרשה (אם יש צורך).
ג. נסביר למה הפרשה נקראת "פרשת בריאה", בהתאם לתוכן שלה.
ד. נסביר למה הפרשה היא צומת משמעותי בהתהוות עם ישראל. ובלשוננו, למה פרשה זו היא שלב חדש "בבריאת עם ישראל".