עם זו יצרתי/ד

פרק ד':פרשת בחירת יעקב אבינו

א. בחירת יעקב ודחיית עשיו

יעקב אבינו הוא השלב הבא בבניית עם ישראל. בפרשת "בריאת אברהם" (י"ז, א-כב) התורה ציינה שיצחק הוא הממשיך את דרכו של אברהם בכל מה שקשור לברית. יצחק ולא ישמעאל. התורה כתבה זאת פעמיים (שם, יט, כא) משום כך קבענו שפרשת בריאת אברהם היא גם פרשת בריאת יצחק.
ליצחק שני בנים: יעקב ועשיו. מי ימשיך את ברכת אברהם ויצחק? מי ימשיך את הברית? שניהם, או אחד מהם? את התשובה התורה נותנת בסוף פרשת תולדות. יצחק מעביר את ברכת אברהם ליעקב: "וְאֵל שַׁדַּי יְבָרֵךְ אֹתְךָ... וְיִתֶּן לְךָ אֶת בִּרְכַּת אַבְרָהָם..." (כ"ח, ג-ד). בהמשך הקב"ה מברך את יעקב וקובע שהוא הממשיך:

"אֲנִי יְהוָה אֱלֹהֵי אַבְרָהָם אָבִיךָ וֵאלֹהֵי יִצְחָק 
הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַתָּה שֹׁכֵב עָלֶיהָ
לְךָ אֶתְּנֶנָּה וּלְזַרְעֶךָ"
              (כ"ח, יג).

בחירת יעקב כבן ממשיך ודחיית עשיו היא פרשת בריאת יעקב. פרשה זו היא השלב הבא אחרי "בריאת אברהם". זוהי "התחנה" הבאה לקראת בריאת עם ישראל. הנה כי כן בפרשה זו 22 פסוקים כמו פרשות הבריאה הקודמות. להלן נביא את הפרשה, נסביר ונראה שזו פרשה אחת שלמה בעלת רעיון אחד שלם. לאחר מכן נדון בפרשה ונעלה ממנה מסרים המתבררים דווקא מתוך כך שזו פרשת "בחירת יעקב", ובלשוננו פרשת "בריאת יעקב".

פרשת בחירת יעקב (על-ידי יצחק ועל-ידי ה')

א. יצחק נותן ליעקב את ברכת אברהם

א וַיִּקְרָא יִצְחָק אֶל יַעֲקֹב וַיְבָרֶךְ אֹתוֹ וַיְצַוֵּהוּ וַיֹּאמֶר לוֹ לֹא תִקַּח אִשָּׁה מִבְּנוֹת כְּנָעַן.
ב קוּם לֵךְ פַּדֶּנָה אֲרָם בֵּיתָה בְתוּאֵל אֲבִי אִמֶּךָ וְקַח לְךָ מִשָּׁם אִשָּׁה מִבְּנוֹת לָבָן אֲחִי אִמֶּךָ
ג וְאֵל שַׁדַּי יְבָרֵךְ אֹתְךָ וְיַפְרְךָ וְיַרְבֶּךָ וְהָיִיתָ לִקְהַל עַמִּים
ד וְיִתֶּן לְךָ אֶת בִּרְכַּת אַבְרָהָם לְךָ וּלְזַרְעֲךָ אִתָּךְ  לְרִשְׁתְּךָ אֶת אֶרֶץ מְגֻרֶיךָ אֲשֶׁר נָתַן אֱלֹהִים לְאַבְרָהָם.  
ה וַיִּשְׁלַח יִצְחָק אֶת יַעֲקֹב וַיֵּלֶךְ פַּדֶּנָה אֲרָם  אֶל לָבָן בֶּן בְּתוּאֵל הָאֲרַמִּי אֲחִי רִבְקָה אֵם יַעֲקֹב וְעֵשָׂו.

ב. תגובת עשיו ותגובת יעקב
תגובת עשיו

ו וַיַּרְא עֵשָׂו כִּי בֵרַךְ יִצְחָק אֶת יַעֲקֹב וְשִׁלַּח אֹתוֹ פַּדֶּנָה אֲרָם לָקַחַת לוֹ        
 מִשָּׁם אִשָּׁה בְּבָרְכוֹ אֹתוֹ  וַיְצַו עָלָיו לֵאמֹר לֹא תִקַּח אִשָּׁה מִבְּנוֹת כְּנָעַן.
ז וַיִּשְׁמַע יַעֲקֹב אֶל אָבִיו וְאֶל אִמּוֹ וַיֵּלֶךְ פַּדֶּנָה אֲרָם. 
ח וַיַּרְא עֵשָׂו כִּי רָעוֹת בְּנוֹת כְּנָעַן בְּעֵינֵי יִצְחָק אָבִיו.
ט וַיֵּלֶךְ עֵשָׂו אֶל יִשְׁמָעֵאל וַיִּקַּח אֶת מָחֲלַת בַּת יִשְׁמָעֵאל בֶּן אַבְרָהָם אֲחוֹת נְבָיוֹת עַל נָשָׁיו  לוֹ לְאִשָּׁה.

תגובת יעקב

י וַיֵּצֵא יַעֲקֹב מִבְּאֵר שָׁבַע וַיֵּלֶךְ חָרָנָה.
יא וַיִּפְגַּע בַּמָּקוֹם וַיָּלֶן שָׁם כִּי בָא הַשֶּׁמֶשׁ וַיִּקַּח מֵאַבְנֵי הַמָּקוֹם וַיָּשֶׂם מְרַאֲשֹׁתָיו וַיִּשְׁכַּב בַּמָּקוֹם הַהוּא.

  ג. ה' נותן ליעקב את ברכת אברהם (התגלות ה' ליעקב)

יב וַיַּחֲלֹם וְהִנֵּה סֻלָּם מֻצָּב אַרְצָה וְרֹאשׁוֹ מַגִּיעַ הַשָּׁמָיְמָה וְהִנֵּה מַלְאֲכֵי אֱלֹהִים עֹלִים וְיֹרְדִים בּוֹ.
יג וְהִנֵּה יְהוָה נִצָּב עָלָיו וַיֹּאמַר אֲנִי יְהוָה אֱלֹהֵי אַבְרָהָם אָבִיךָ וֵאלֹהֵי יִצְחָק הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַתָּה שֹׁכֵב עָלֶיהָ  לְךָ אֶתְּנֶנָּה וּלְזַרְעֶךָ.
יד וְהָיָה זַרְעֲךָ כַּעֲפַר הָאָרֶץ וּפָרַצְתָּ יָמָּה וָקֵדְמָה וְצָפֹנָה וָנֶגְבָּה וְנִבְרְכוּ בְךָ כָּל מִשְׁפְּחֹת הָאֲדָמָה וּבְזַרְעֶךָ
טו וְהִנֵּה אָנֹכִי עִמָּךְ וּשְׁמַרְתִּיךָ בְּכֹל אֲשֶׁר תֵּלֵךְ וַהֲשִׁבֹתִיךָ אֶל הָאֲדָמָה הַזֹּאת:  כִּי לֹא אֶעֱזָבְךָ עַד אֲשֶׁר אִם עָשִׂיתִי אֵת אֲשֶׁר דִּבַּרְתִּי לָךְ.

ד. תגובת יעקב לדבר ה'

טז וַיִּיקַץ יַעֲקֹב מִשְּׁנָתוֹ וַיֹּאמֶר אָכֵן יֵשׁ יְהוָה בַּמָּקוֹם הַזֶּה וְאָנֹכִי לֹא יָדָעְתִּי
יז וַיִּירָא וַיֹּאמַר מַה נּוֹרָא הַמָּקוֹם הַזֶּה:  אֵין זֶה כִּי אִם בֵּית אֱלֹהִים וְזֶה שַׁעַר הַשָּׁמָיִם.
יח וַיַּשְׁכֵּם יַעֲקֹב בַּבֹּקֶר וַיִּקַּח אֶת הָאֶבֶן אֲשֶׁר שָׂם מְרַאֲשֹׁתָיו וַיָּשֶׂם אֹתָהּ מַצֵּבָה וַיִּצֹק שֶׁמֶן עַל רֹאשָׁהּ.
יט וַיִּקְרָא אֶת שֵׁם הַמָּקוֹם הַהוּא בֵּית אֵל וְאוּלָם לוּז שֵׁם הָעִיר לָרִאשֹׁנָה
כ וַיִּדַּר יַעֲקֹב נֶדֶר לֵאמֹר:  אִם יִהְיֶה אֱלֹהִים עִמָּדִי וּשְׁמָרַנִי בַּדֶּרֶךְ הַזֶּה אֲשֶׁר אָנֹכִי הוֹלֵךְ וְנָתַן לִי לֶחֶם לֶאֱכֹל וּבֶגֶד לִלְבֹּשׁ.
כא וְשַׁבְתִּי בְשָׁלוֹם אֶל בֵּית אָבִי וְהָיָה יְהוָה לִי לֵאלֹהִים.
כב וְהָאֶבֶן הַזֹּאת אֲשֶׁר שַׂמְתִּי מַצֵּבָה  יִהְיֶה בֵּית אֱלֹהִים וְכֹל אֲשֶׁר תִּתֶּן לִי עַשֵּׂר אֲעַשְּׂרֶנּוּ לָךְ.
                                                                     (כ"ח, א-כב)

ב. גבולות הפרשה

פרשה זו אינה חופפת לפרשות המסורה. ובכל זאת ברור שהפרשה מהווה יחידה רעיונית אחת: בחירת יעקב כבן ממשיך ע"י יצחק וכן ע"י הקב"ה.
הפרשה מתחילה בדברי יצחק ליעקב: "וַיִּקְרָא יִצְחָק אֶל יַעֲקֹב". יצחק שולח את יעקב לארם לשאת אישה מבנות בתואל. כך אמור לנהוג הבן הממשיך. זה- לא אמור לשאת אישה מבנות כנען. כמו כן יצחק מברך את יעקב ומעביר לו את ברכת אברהם. יצחק קובע, אתה יעקב ממשיך את דרכו של אברהם. אתה ממשיך את הברית עם ה'. אתה ולא עשיו. מאידך עשיו מבין ומתנהג בהתאם. עשיו לוקח לו נשים כנעניות, ובכך הוא קובע שהוא אינו הממשיך. מיד לאחר מכן ה' מתגלה ליעקב ובכך קובע, שהשכינה ממשיכה עם יעקב. זאת לאחר שהשכינה היתה עד כאן עם אברהם ואחר כך עם יצחק. הפרשה מסתיימת בתגובת יעקב לעצם ההתגלות ולדברי ה'.
לסיכום, הפרשה דנה בעניין אחד, ברעיון אחד שלם: בחירת יעקב על-ידי יצחק וע"י ה' ותגובתם של יעקב ושל עשיו לבחירה זו.
הנה כי כן לפנינו פרשה בת 22 פסוקים פרשה שכל תוכנה הוא אחד: בחירת יעקב. העולה מכך שבפרשה זו יעקב הופך למשהו אחר. הוא עובר שינוי משמעותי. מכאן והילך יעקב מצטרף לאבות. מכאן והילך אנו מדברים על אברהם, יצחק ויעקב. אשר על כן אנו קוראים לפרשה: פרשת "בריאת יעקב".

ג. הדימיון הרב בין פרשת אברהם לפרשת יעקב

מתברר שפרשת הבחירה ביעקב (כ"ח, א-כב) דומה מאוד לפרשת הברית עם אברהם (י"ז, א-כב), להלן נפרט את השונה והדומה בין שתי הפרשיות, ובעקבות כך נעלה את המסקנה המתבקשת מכך.

"אל שדי"
בשתי הפרשות התורה פותחת את ההתגלות ב"אל שדי". שם לא שכיח בתורה, ודווקא בפרשיות אלה הוא מופיע. הדבר אומר דורשני. בפרק הקודם הסברנו ששם זה מייצג את הנהגת ה' בבריאת העולם: "שאמר לעולמו די". פירוש הדבר ששתי הפרשות הן "פרשות בריאה".

ברכת הזרע
בשתי הפרשות ה' מברך את אברהם ואת יעקב בברכת הזרע.
אצל אברהם: "וְאַרְבֶּה אוֹתְךָ בִּמְאֹד מְאֹד" (י"ז, ב)
אצל יעקב: "וְאֵל שַׁדַּי יְבָרֵךְ אֹתְךָ וְיַפְרְךָ וְיַרְבֶּךָ" (כ"ח, ג) (ברכת יצחק ליעקב)
ובהמשך ה' מברך את יעקב: "וְהָיָה זַרְעֲךָ כַּעֲפַר הָאָרֶץ" (שם, יד)
ללא ספק, ברכת הזרע היא מאפיין של פרשות בריאה. כך נמצא גם בפרשה הראשונה של בריאת עם ישראל (שמות א', כב). שם ריבוי העם הוא אחד הנושאים העיקריים שבפרשה.

הזיקה לשאר העמים
גם בפרשת אברהם וגם בפרשת יעקב ה' מברך את אברהם ואת יעקב. בין יתר הברכות ה' מציין את הקשר בין האבות לשאר אומות העולם.
אצל אברהם: "כִּי אַב הֲמוֹן גּוֹיִם נְתַתִּיךָ... וּנְתַתִּיךָ לְגוֹיִם וּמְלָכִים מִמְּךָ יֵצֵאוּ" (י"ז, ה)
אצל יעקב: "וְנִבְרְכוּ בְךָ כָּל מִשְׁפְּחֹת הָאֲדָמָה וּבְזַרְעֶךָ" (כ"ח, יד)

"זרעך אחריך"
בשתי הפרשות יש הדגשה שהברית היא ברית עולם. יתר על כן התורה משתמשת באותם ביטויים:
אצל אברהם: "וַהֲקִמֹתִי אֶת בְּרִיתִי בֵּינִי וּבֵינֶךָ וּבֵין זַרְעֲךָ אַחֲרֶיךָ...לִהְיוֹת לְךָ לֵאלֹהִים
וּלְזַרְעֲךָ אַחֲרֶיךָ" (י"ז, ז)
וכן: "וְנָתַתִּי לְךָ וּלְזַרְעֲךָ אַחֲרֶיךָ אֵת אֶרֶץ מְגֻרֶיךָ" (שם, ח)
אצל יעקב: "וְיִתֵּן לְךָ אֶת בִּרְכַּת אַבְרָהָם לְךָ וּלְזַרְעֲךָ אִתָּךְ" (כ"ח, ד)

"ארץ מגריך"
גם ביחס להבטחת הארץ התורה משתמשת באותו ביטוי בשתי הפרשות:
אצל אברהם: "וְנָתַתִּי לְךָ וּלְזַרְעֲךָ אַחֲרֶיךָ אֵת אֶרֶץ מְגֻרֶיךָ" (י"ז, ח)
אצל יעקב: "וְיִתֶּן לְךָ אֶת בִּרְכַּת אַבְרָהָם...לְרִשְׁתְּךָ אֶת אֶרֶץ מְגֻרֶיךָ" (כ"ח, ד)

"והייתי להם לאלוקים"
חלקו של ה' בברית עם האבות היא ההבטחה "וְהָיִיתִי לָהֶם לֵאלֹהִים". גם ביטוי זה מופיע בשתי הפרשות:
אצל אברהם: "...וְהָיִיתִי לָהֶם לֵאלֹהִים" (י"ז, ח)
אצל יעקב: "וְשַׁבְתִּי בְשָׁלוֹם אֶל בֵּית אָבִי וְהָיָה יְהוָה לִי לֵאלֹהִים" (כ"ח, כא)

לסיכום, מצאנו שפרשת בחירת יעקב מאוד דומה לפרשת הברית עם אברהם. התורה טורחת להדגיש זאת ע"י שימוש באותם רעיונות וגם באותם ביטויים. לכן המסקנה ברורה. כפי שפרשת הברית עם אברהם (י"ז, א-כב) היא פרשת "בריאת אברהם", כך פרשת "בחירת יעקב (כ"ח, א-כ) היא פרשת "בריאת יעקב".

ד. השונה בין פרשת יעקב לפרשת אברהם

בפרק הקודם סקרנו את הנקודות הדומות בין שתי הפרשות. מטבע הדברים יהיו הדגשים שונים בין שתי הפרשות, וממילא נמצא גם הבדלים בין שתי הפרשות. הבדלים אלה ידגישו ויבליטו את האופי המיוחד של כל אחד מהאבות: אברהם ויעקב.
"ביני ובינך"
ההבדל הראשון והמשמעותי הוא הביטוי "ביני ובינך". זה מופיע פעמיים אצל אברהם:

• "וְאֶתְּנָה בְרִיתִי בֵּינִי וּבֵינֶךָ..." (י"ז, ב)
• "וַהֲקִמֹתִי אֶת בְּרִיתִי בֵּינִי וּבֵינֶךָ וּבֵין זַרְעֲךָ אַחֲרֶיךָ לְדֹרֹתָם לִבְרִית עוֹלָם" (שם, ז).

לעומת זאת אצל יעקב ביטוי זה נעדר. הביטוי "בֵּינִי וּבֵינֶךָ" נראה חשוב ובעל משקל. לכן זה לא מקרי שאינו מופיע אצל יעקב. רק צריך לבדוק למה? נראה לומר, שהדבר נעוץ בהבדל המשמעותי בין אברהם לבין יעקב כאבות האומה. לאברהם יש שני פנים. מצד אחד הוא אבי האומה. אולם לא כל זרעו ימשיך בברית. לכן הוא גם אישיות פרטית. משום כך אצל אברהם התורה תביא לידי ביטוי גם התייחסות אישית: "בֵּינִי וּבֵינֶךָ".
אולם יעקב אבינו אינו אדם פרטי. כל זרעו יכנסו לברית עם ה'. משום כך יעקב הוא אדם כללי. הוא יעקב הוא ישראל. שמו של העם כשמו- ישראל.
אי לכך ברור למה הגמרא אומרת: "יעקב אבינו לא מת... מה זרעו בחיים אף הוא בחיים" (תענית ה', ע"ב). למה לא אמרו זאת ביחס לאברהם או ליצחק? כי אברהם רק חלק מזרעו ממשיך להיות עם ישראל. כך גם ביחס ליצחק. לעומתם יעקב אבינו- כל זרעו ממשיך את הברית. כל זרעו- עם ישראל. לכן כל זרעו קיים, וממילא יעקב אבינו חי וקיים.
מדרש זה הוא עוד דרך להביע את הרעיון שאמרנו לעיל. יעקב אבינו אינו אדם פרטי. יעקב מייצג את כל עם ישראל. אשר על כן, הביטוי "בֵּינִי וּבֵינֶךָ" אינו מתאים ליעקב. לכן ביטוי זה נעדר מפרשת בחירת יעקב.

הברית
הבדל נוסף ובולט בין שתי הפרשות הוא המילה "ברית". בפרשת אברהם מופיעה המילה ברית 13 פעמים! לעומת זאת בפרשת יעקב המילה ברית לא מופיעה כלל! נראה שהתשובה עולה וצצה מההבדל הכי משמעותי בין שתי הפרשות. אברהם הוא אבי האומה. הברית נעשתה עם אברהם על כל המשתמע מכך. מכאן והילך הברית כבר קיימת, רק צריך לברר מי הממשיך. יצחק ולא ישמעאל, יעקב ולא עשיו. ממילא אין צורך לציין בפרשת בריאת יעקב שיש כאן ברית. הברית כבר נעשתה. יש צורך לציין מי הממשיך, לכן בפרשת יעקב יש הדגשה שיעקב הוא הממשיך. והעולה מכך שיעקב הופך להיות אבי האומה אחרי אברהם ויצחק.

ה. יעקב מקדש את המקום

בפרשת הברית עם אברהם ה' משנה את שמו של אברם לאברהם (וגם שרי לשרה). כאמור, השם משקף את המהות והיעוד. כלומר, ה' קבע מחדש את ייעודו וזהותו של אברהם. אשר על כן אנו מבינים ששינוי השם מעיד על שינוי מהותי אצל אברהם. שינוי כל כך משמעותי, שכביכול ה' ברא את אברהם בריאה חדשה.
לעומת זאת בפרשת בחירת יעקב לא מופיע שינוי שם. ה' ישנה את שמו של יעקב לישראל בפרשה אחרת. אולם בפרשתנו פרשת בחירת יעקב יש שינוי שם, אבל מסוג אחר. כאן יעקב הוא המשנה שם, הפעם שם של מקום: "וַיִּקְרָא אֶת שֵׁם הַמָּקוֹם הַהוּא בֵּית אֵל וְאוּלָם לוּז שֵׁם הָעִיר לָרִאשֹׁנָה" (כ"ח, יט).
עקב זכה להתגלות ה'. יעקב מבין את גודל השעה ומבין שהמקום של ההתגלות- קדוש. יעקב משנה את שם אותו מקום וקורא לו "בית אל". פירוש הדבר שיעקב קובע את זהותו וייעודו של אותו מקום.
מדרש חז"ל אומר שכל הארץ התקפלה תחתיו, והוא ישן תחת כל ארץ ישראל, ושָם ה' התגלה אליו (חולין צ"א, ע"ב). לפי מדרש זה יעקב קבע קדושה לכל הארץ. יעקב בכוחותיו קובע שכל הארץ היא "בית אל".
לפי מדרש אחר, "המקום" בו ישן יעקב היה הר המוריה (חולין, שם). לפי מדרש זה, יעקב קובע את מקום המקדש. הוא קובע שהר המוריה הוא "בית אל" כפשוטו.

ו. יעקב פועל ושותף

בפרשת בחירת יעקב יש חידוש גדול. יעקב שותף בברית ויוצר דברים חדשים. במסגרת פרשת "בריאת יעקב" יעקב קובע את קדושת המקום, ומייעד לו את בית המקדש.
גם בפרשת אברהם, אברהם פועל, והוא עושה ברית מילה. אולם מה רב ההבדל, אברהם מילא את חלקו בברית, הוא קיים את צו ה' ועשה ברית מילה, כפי שצווה. אולם אצל יעקב יש "עליית מדרגה". יעקב יוזם, מחדֵש ויוצר. יעקב קובע את המקום כ"בית אל". יעקב קובע את מקום המקדש. או לפי הבנה אחרת, יעקב קובע שכל הארץ היא "בית אל".
יש דרגה ויש דרגה. כאשר אברהם עושה, כאשר הוא מצווה- זוהי דרגה גבוהה. אולם כאשר יעקב פועל ויוזם ועושה- גם כשאינו מצווה- זו דרגה יותר גבוהה.
נכון, גדול המצווה ועושה, יותר ממי שאינו מצווה ועושה. אך זאת ביחס לקיום מצווה. אולם לפעול במציאות ולהשפיע על המציאות- הדבר שונה. לפעול וליזום במסגרת הברית יש כאן גילוי דעת על קבלת הברית ועל אהבת הברית. ובעיקר יש כאן גילוי דעת של שותפות בברית.
לסיכום, אברהם קרא למקום העקידה "ה' יראה". אין זאת אלא ציון עובדה. אולם יעקב קרא למקום "בית אל". ובכוונתו לקבוע שהמקום מכאן ולהבא יהיה מקום קדוש לעבודת ה'.

ז. חלום הסולם- המזבח ומעמד הר סיני

עד כאן הסברנו שפרשתנו (כ"ח, א- כב) היא פרשת בחירת יעקב, היא פרשת "בריאת יעקב", היא "תחנה" בבריאת עם ישראל. לאור הבנה זו של הפרשה, יובנו דברי חז"ל במדרש רבה ביחס לחלום הסולם.
חז"ל במדרש אומרים שהסולם הוא משל, והנמשל הוא המזבח והקרבנות. לפי פירוש אחר במדרש, הנמשל מתייחס למעמד הר סיני. להלן נביא את המדרש, וננסה להסביר אותו על רקע הבנת הפרשה כפרשת "בריאת יעקב".

ויחלום והנה סולם

מזבח

תני בר קפרא: לית (אין) חלום שאין לו פיתרון.
"והנה סולם" זה הכבש.
"מצב ארצה" זה מזבח "מזבח אדמה תעשה לי" (שמות כ', כ)
"וראשו מגיע השמימה" אלו הקורבנות שריחן עולה לשמים.
"והנה מלאכי אלהים" אלו כהנים גדולים.
"עלין וירדין בו" שהם עולים ויורדים בכבש
"והנה ה' ניצב עליו"- "ראיתי את ה' ניצב על המזבח" (עמוס ט, א)

מעמד הר סיני

רבנן פתרין לה  בסיני.
"ויחלום והנה סלם" זה סיני.
"מצב ארצה"- "ויתיצבו בתחתית ההר". (שמות י"ט, יז)
"וראשו מגיע השמימה"- "וההר בער באש עד לב השמים" (דברים ד', יא)
דבר אחר "והנה סלם" זה סיני.
אותיות דדין הוא אותיות דדין .
"והנה מלאכי אלהים" זה משה ואהרן.
"עלים"- "ומשה עלה אל האלהים" (שמות י"ט, ג)
"וירדים" זה משה "וירד משה" (שם שם, יד)
"והנה ה' נצב עליו"- "וירד ה' על הר סיני על ראש ההר" (שם שם, כ)
                         				(בראשית רבה, ויצא ס"ח)

א. מזבח וקורבנות
לפי המדרש הראשון, יעקב אבינו ראה את המזבח, את הקורבנות, את הכוהנים ואת ה' ניצב על המזבח.

ב. מעמד הר סיני ובני ישראל
לפי המדרש השני, יעקב ראה את מעמד הר סיני, את העם המתייצבים בתחתית ההר ואת ההר הבוער באש עד לב השמים.

ג. מעמד הר סיני משה ואהרן
לפי המדרש השלישי, יעקב ראה בחלומו את מעמד הר סיני, את משה ואהרן ואת ה' היורד על הר סיני.
ואנו תמהים. מה ראו חכמים להסביר כך את החלום?! מה הרעיון מאחורי המדרש?! מה המסר מהמדרש?

יעקב בנקודת הבראשית
המדרש יובן על רקע הבנת הפרשה וחלום הסולם כפרשת "בריאת יעקב". אנו נתמקד בכך שיעקב נמצא בנקודת הבראשית שלו. עד כאן יעקב ועשיו היו בבית יצחק. עד כאן התקיים הבירור. מי זכאי לבכורה? מי ממשיך את אברהם ויצחק? מי הסגולה ומי הקליפה? מי יקבל את ברכת הארץ והזרע? אל מי ה' יתגלה? מי יהיה מרכבה לשכינה?
יצחק מברך את יעקב וקובע שהוא הממשיך על כל המשתמע מכך. יעקב יוצא לדרך לחרן בברכת אביו ואמו. השכינה מתגלה ליעקב, ה' מתגלה אליו. ה' קובע ומברך את יעקב כממשיך את אברהם ויצחק. פירוש הדבר, שיעקב נמצא עכשיו ברגעים הראשונים שלו כאבי האומה. יעקב נמצא בנקודת הבראשית, כממשיך של אברהם ויצחק. על רקע הבנה זו של נקודת ההתחלה חז"ל דרשו את חלום הסולם.
מתברר שהתורה וכן חז"ל רוצים לומר שאת התכלית ואת המטרה יש לקבוע ולציין כבר בנקודת הבראשית, כבר בצעד הראשון.

התכלית נקבעת כבר בנקודת הבראשית!
להלן נביא שתי דוגמאות מהתורה ומחז"ל בהן מציינים את המטרה כבר בהתחלה- בצעד הראשון.

דוגמה א'- מעמד הסנה
מעמד הסנה הוא הצעד הראשון בגאולת מצרים. זו הפעם הראשונה שה' נפגש עם משה, מתגלה אליו, ואומר לו את תוכנית הגאולה. בתחילה משה מסרב לקבל את התפקיד:

"וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל הָאֱלֹהִים
מִי אָנֹכִי כִּי אֵלֵךְ אֶל פַּרְעֹה
וְכִי אוֹצִיא אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מִמִּצְרָיִם" 
                          (שמות ג', יא).
הקב"ה עונה למשה שתי תשובות לסירובו:
"וַיֹּאמֶר כִּי אֶהְיֶה עִמָּךְ
וְזֶה לְּךָ הָאוֹת כִּי אָנֹכִי שְׁלַחְתִּיךָ
בְּהוֹצִיאֲךָ אֶת הָעָם מִמִּצְרַיִם
תַּעַבְדוּן אֶת הָאֱלֹהִים עַל הָהָר הַזֶּה" 
                            (שם, יב)

ה' עונה למשה שתי תשובות. תשובה ראשונה: "כִּי אֶהְיֶה עִמָּךְ" תשובה זו מובנת. ה' עונה למשה בדיוק למה ששאל אותו. משה העניו מכל אדם מבין שאינו יכול לעמוד במשימה, ולכן הוא אומר: "מִי אָנֹכִי...?" ה' עונה למשה: באמת אתה אינך יכול. אלא שאני "אֶהְיֶה עִמָּךְ" ולכן כן תוכל.
אולם ה' עונה למשה תשובה נוספת. זו אינה קשורה לסירובו של משה. ה' מוסיף ואומר למשה: "וְזֶה לְּךָ הָאוֹת". משה לא ביקש אות. ה' ממשיך ואומר למשה כי בני ישראל יעבדו את האלוקים על ההר הזה, הר סיני- הר חורב. זאת כשיצאו ממצרים. והרי משה לא שאל מה בני ישראל יעשו כשיצאו ממצרים?! אם כן מה פשר דברי ה' למשה?
הבנת דברי ה' מתבררים על רקע ההבנה שמעמד הסנה הוא הצעד הראשון בגאולה. וכבר בהתחלה, בצעד הראשון יש להגדיר את המטרה. היעוד והמטרה של עם ישראל- זה מעמד הר סיני על כל המשתמע מכך. אשר על כן התורה מציינת כבר בהתחלה את הייעוד של עם ישראל: "בְּהוֹצִיאֲךָ אֶת הָעָם מִמִּצְרַיִם תַּעַבְדוּן אֶת הָאֱלֹהִים..."
דוגמה ב'- האור הגנוז
ביום הראשון לבריאה הקב"ה ברא את האור. אולם כיום אנו משתמשים במאורות שנבראו ביום הרביעי. אם כן נשאלת השאלה, מה קרא עם האור של היום הראשון. חז"ל דרשו: ראה הקב"ה את האור שהוא טוב מידיי, גנז אותו לצדיקים לעתיד לבוא (חגיגה י"ב, ע"א).

מה חז"ל רצו לומר באגדה זו? ושוב ניתן להסביר זאת על רקע ההבנה שאנו נמצאים בתחילת הבריאה, בצעד הראשון של בריאת העולם. וכפי שאמרנו כבר בהתחלה יש לציין את הייעוד. לפיכך יש להבין את המדרש כך: ביום הראשון לבריאה הקב"ה קובע את תכלית כל העולם. והוא השכר לצדיקים לעתיד לבוא. האור הגנוז הוא שכרם של הצדיקים בעולם הבא. פשט הדברים- האור הגנוז פירושו- קירבת ה' או ההידבקות בה'. וממילא זהו יעודם ותכליתם של הצדיקים ושל כל העולם. והדבר נאמר מיד עם בריאת העולם, כבר בהתחלה, ביום הראשון.

חלום הסולם- ההתחלה
ועתה נחזור לחלום הסולם. חז"ל פירשו את החלום והסבירו שהוא רומז למזבח, לעבודת הקרבנות ולמעמד הר סיני. שאלנו מה ראו חז"ל לפירושים אלו?!

לאור דברינו על ההתחלה ועל התכלית הרי שהדבר ברור: יעקב נמצא בנקודת ההתחלה שלו כאבי האומה. וכפי שהסברנו, יש עניין לתורה לציין את התכלית כבר בנקודת ההתחלה. אכן כן גם כאן. חז"ל בעצם מפרשים את חלום הסולם כתכלית וייעוד של יעקב אבי האומה. ליתר דיוק את התכלית והייעוד של האומה הישראלית. אכן כן תכלית עם ישראל הוא המזבח, הקרבנות ומעמד הר סיני. להלן נסביר את ההבדל בין שני המדרשים.

ח. עבודת הקרבנות- יעודו של עם ישראל

כאמור, ההסבר הראשון לחלום הסולם היה המזבח ועבודת הקרבנות. לפי הסבר זה, הייעוד של עם ישראל הוא המזבח והקרבנות. כמובן אנו מבינים שהמזבח והקרבנות הם חלק מבית המקדש. ובעצם התכלית היא בית המקדש.
אולם המדרש לא כתב את בית המקדש כייעוד, אלא את המזבח ועבודת הקרבנות. הדבר אינו מקרי אלא בדווקא. חז"ל רצו לומר שהמטרה אינה המבנה של בית המקדש, אלא העבודה שבבית המקדש. דווקא עבודת המזבח שהיא עבודה יומיומית, היא הייעוד של עם ישראל. דרך העבודה מגיעים לקרבת ה' הכי גדולה.
ובעוונותינו שחרב בית המקדש, ואין מזבח ואין קרבנות, תקנו חז"ל תפילות במקום קרבנות. הנה כי כן יעודו של עם ישראל קרבת ה' דרך עבודה יומיומית- תפילות. לאור דברינו אלה, ניתן להבין את דברי הכוזרי שאמר, כי התפילה היא "גרעין הזמן ופריו" (הכוזרי חלק ג'). כלומר התפילה, לפי הכוזרי, היא השיא של האדם בעבודת ה'. זו התפילה המחליפה את הקרבנות, ואלה היו השיא בעבודת ה' בקרבה לה'.

ט. מעמד הר סיני- פסגה בדברי ימי ישראל

לפי הדעה השנייה במדרש, יעקב ראה את מעמד הר סיני. בהמשך לדברינו ולדרכינו אנו מבינים שזוהי מטרתו ותכליתו של עם ישראל. זהו פן נוסף בייעודו של העם. המזבח מייצג את העבודה היומיומית אם זה קורבנות ואם זה תפילות. עבודה קבועה ושגרתית. לעומת זאת מעמד הר סיני מייצג משהו אחר בייעודו של העם.
מעמד הר סיני הוא סמל לברית בין ה' לבין העם, סמל לכל התורה והמצוות. "אָנֹכִי יְהוָה אֱלֹהֶיךָ אֲשֶׁר הוֹצֵאתִיךָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם מִבֵּית עֲבָדִים". כך פותח ה' את הדיבור לעם ישראל. וכוונת הדברים שה' הוציא אותנו מעבדות פרעה, כדי להיות עבדי ה'.
מעמד הר סיני פירושו לצאת מההבל וריק של מצרים ולהיכנס לעולם של תורה ומצוות. את הייעוד הזה ראה יעקב בחלום הסולם, כלומר בתחילת דרכו כאבי האומה.

מעמד הר סיני- עם של נביאים
למעמד הר סיני יש עוד מימד חשוב, עצום ומיוחד. מימד שמאיר את המעמד כייעודו של עם ישראל. המעמד בהר סיני אינו רק מעמד של קבלת תורה ומצוות. קודם כל הוא מעמד של התגלות אלוקית לעם שלם. עם ישראל זכה להתגלות אלוקים חד- פעמית. התגלות ישירה של בורא עולם לעם שלם. התגלות זו הפכה את עם ישראל לעם של נביאים.
במעמד הר סיני עם ישראל קיבל את הסגולה ואת האפשרות לנבואה. הפכנו להיות עם של נביאים "בכח" לדורי דורות. על רקע זה ברורים דברי חז"ל: "הרבה נביאים עמדו להם לישראל כפלים כיוצאי מצרים..." (מגילה י"ד, ע"ב).

עם של מאמינים
למעמד הר סיני מימד נוסף, רווח נוסף, השפעה נוספת. בפועל לא כל העם יהיו נביאים. אולם כן כל העם יהיו מאמינים בה'. כל העם יתקשרו בצורה זו או אחרת לקודש. אומנם מעמד הר סיני הוא אירוע חד פעמי. אולם ההשפעה שלו אינה מסתיימת.
מעמד זה הוא צעד ראשון, צעד שנותן כח וייתן כח לעם ישראל לעבוד את ה' לדורי דורות. המעמד הזה נותן תוקף למצוות ונותן תוקף לתורה כתורת ה'. וממילא שה' הוא נצח, התורה היא נצחית. וזו מלווה את עם ישראל לדורי דורות.
כמו כן מעמד זה הוא אחד היסודות שמבדילים בין עם ישראל לאומות העולם. כי רק עם ישראל זכה להתגלות ישירה של הקב"ה. משום כך יעקב אבינו רואה את מעמד הר סיני בראשית דרכו כאבי האומה. מעמד הר סיני מסביר ליעקב את האופי המיוחד והמשמעות המיוחדת של העם, שהוא עכשיו הופך להיות אבי העם הזה.