עם דמדומי החמה
עִם דִּמְדּוּמֵי הַחַמָּה אֶל-הַחַלּוֹן נָא-גשִׁי
וְעָלַי הִתְרַפָּקִי,
לִפְתִי הֵיטֵב צַוָּארִי, שִׂימִי רֹאשֵׁךְ עַל-רֹאשִׁי –
וְכֹה עִמִּי תִדְבָּקִי.
וּמְחֻשָּׁקִים וּדְבֵקִים, אֶל-הַזֹּהַר הַנּוֹרָא
דּוּמָם נִשָּׂא עֵינֵינוּ;
וְשִׁלַּחְנוּ לַחָפְשִׁי עַל-פְּנֵי יַמֵּי הָאוֹרָה
כָּל-הִרְהוּרֵי לִבֵּנוּ.
וְהִתְנַשְּׂאוּ לַמָּרוֹם בִּיעָף שׁוֹקֵק כַּיּוֹנִים,
וּבַמֶּרְחָק יַפְלִיגוּ, יֹאבֵדוּ;
וְעַל-פְּנֵי רֻכְסֵי אַרְגָּמָן, אִיֵּי-זֹהַר אַדְמוֹנִים,
בִּיעָף דּוּמָם יֵרֵדוּ.
הֵם הָאִיִּים הָרְחוֹקִים, הָעוֹלָמוֹת הַגְּבֹהִים
זוּ בַחֲלוֹמוֹת רְאִינוּם;
שֶׁעָשׂוּנוּ לְגֵרִים תַּחַת כָּל-הַשָּׁמָיִם,
וְחַיֵּינוּ – לְגֵיהִנֹּם.
הֵמָּה אִיֵּי-הַזָּהָב זוּ צָמֵאנוּ אֲלֵיהֶם
כְּאֶל אֶרֶץ מוֹלֶדֶת;
שֶׁכָּל-כּוֹכְבֵי הַלַּיִל רָמְזוּ לָנוּ עֲלֵיהֶם
בְּאוֹר קֶרֶן רוֹעֶדֶת.
וַעֲלֵיהֶם נִשְׁאַרְנוּ בְּלִי-רֵעַ וְעָמִית
כִּשְׁנֵי פְרָחִים בַּצִּיָּה;
כִּשְׁנֵי אֹבְדִים הַמְבַקְשִׁים אֲבֵדָה עוֹלָמִית
עַל-פְּנֵי אֶרֶץ נָכְרִיָּה.
תמוז, תרס"ב.
טקסט זה הועתק מפרויקט בן-יהודה.