עיקר תוי"ט על מקואות ב

משנה מקואות, פרק ב':
הדף הראשי • מהדורה מנוקדת • נוסח הרמב"ם • נוסח הדפוסים • ברטנורא • עיקר תוספות יום טוב

(א)

.אין פירוש למשנה זו

(ב)

(א) (על המשנה) למפרע כו'. עד שיוודע שטבל כראוי הר"מ. ולא תימא מהו למפרע מעת לעת:

(ב) (על הברטנורא) וקשה, דבפרק ד' דטהרות משנה י"א תנן דבר שהוא אב הטומאה והוא מדברי סופרים ספיקו טמא, ושם פירש הר"ב דאפילו ספיקו לטמא טמא, כל שכן ליטהר כי הכא, ומשום הכי נמי לא תנן הכא אלא כגון אכל אוכלין טמאים כו':

(ג)

(ג) (על המשנה) נפלו. פירוש, שראינו שנפלו:

(ד) (על הברטנורא) דמדאורייתא אפילו כולו שאוב כשר, ורבנן גזור אטו בכלי שאסור לטבול, דבעינן מקוה דומיא דמעין שהוא בקרקע. ועתוי"ט:

(ד)

(ה) (על המשנה) רביעית. משום דהוא שיעור לטבול מחטין, והוי שם מקוה פסול עליו. הרא"ש:

(ה)

(ו) (על המשנה) ידוע שנפל. מדלא תני אם ידוע שלא נפלו פסול, ואם לאו כשר, מוכח דכולו שאוב פסול מדאורייתא, ומשום הכי קודם שנעשה רוב מקוה בהכשר, פסלינן מספק. ולדעת הר"ב והר"מ נראה לי דתנא מהדר למתני כשרות ברישא. גם היה מאריך למתני שלא נפלו. ודברי ר"ש קיימי (נמי) שפיר אפסלות דסמיך ליה. ועתוי"ט:

(ו)

(ז) (על הברטנורא) וסברא הוא, דהא בהשקה נעשו זרועין ליטהר מטומאתן והוא הדין להטביל בהם:

(ז)

(ח) (על הברטנורא) שדרך השבירה להפיל הכלים על צדיהם ובכך ישברו, ואולי קודם שישברו יפול רביעית מהם לבור:

(ט) (על הברטנורא) הר"מ. משמע דהלכה כר' יהושע. וצריך עיון, דבפרק ד' משנה ד' פסקו דלא כוותיה. ועתוי"ט:

(י) (על המשנה) לא יערה. דאע"ג דלנגבן העלם ולא נתכוין שיתמלאו והוי דומיא דהניחן בשעת פיזור העבים דבפירוש הר"ב בפרק ג' דטהורים, שאני הכא דכיון שעירה לבור אחשובי אחשובינהו. הר"ש:

(ח)

(יא) (על הברטנורא) וישבר שמא יתמעטו המים שלא יהיו צפים על גביו ויהיו שאובין ויפלו אז לבור ויפסלוהו אם אין בו ארבעים סאה. ואם לאו לא ישבר, אם מי העציץ הם הרוב, דרוב בהמשכה לא. מהר"מ:

(יב) (על המשנה) ישבר. אבל לא יכפה. דהכא חשיב תפיסת ידי אדם יותר מקנקנין שלא העלן אלא לנגבן. ב"י:

(ט)

(יג) (על המשנה) המסדר כו'. כדי שיבלעו דפנותיהן מים ולא יבלעו היין שינתן לתוכן, ונתמלאו גם בתוכן, ישברו, דהמים שבתוכן לא חשיבי שאובין שלא כיון שיכנסו המים לתוכן. ב"י: