עיקר תוי"ט על מקואות א

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

משנה מקואות א: הדף הראשי * מהדורה מנוקדת * נוסח הרמב"ם * נוסח הדפוסים * ברטנורא * עיקר תוספות יום טוב

(א)

(א) (על הברטנורא) והר"מ כתב, אף שאובין:

(ב) (על הברטנורא) ובספר אגודה כתב, רוק. ולשון הר"א, חזרו המים שנגעו בפיו:

(ג) (על הברטנורא) וסתם שתיה הוא רביעית:

(ד) (על הברטנורא) אי נמי, הטפה עצמה שנפלה בגבא:

(ה) (על הברטנורא) כלומר, מהטפה עצמה נטמא. דלמשקין אין שיעור לטמא. ועתוי"ט:

(ו) (על הברטנורא) הר"ש. ונראין דבריהם כדברי הר"א שמפרש שמתבטלת במים שבמחובר אלא אם כן חשבו בתלוש. לפיכך אם הדיח בהן ידו או הככר שנפל, הרי הוכשרו, כלומר נחשבו כתלוש ונטמאו משתיית הטמא וטמאו את הככר כו'. ואם לא הדיח טהור, שהטפה עומדת בביטולה כל זמן שלא נתחשבו על ידי הדחה על כל פנים, ואין צריך לומר על ידי שתיה ומילוי כלי. ומכל מקום קשיא לי, דמשמע מדבריהם שצריך שיקבלו המים טומאה מהטפה כדי שיחזרו ויטמאו לככר, דתיפוק ליה משום טפה עצמה הואיל וניערה מביטולה. ולשון מהר"מ, לא בטלה הטפה כו' וטמאתן וטמאה נמי הככר. ועתוי"ט:

(ב)

.אין פירוש למשנה זו

(ג)

.אין פירוש למשנה זו

(ד)

(ז) (על הברטנורא) בהני גווני דתני לעיל, שאם שתה טהור או מילא בכלי טהור או נפל ככר והדיחו

(ח) (על המשנה) טהור. משום דמים שכיחי על פני כל הארץ, לא חיישינן שמא אדם טמא שתה מהן. מהר"ם:

(ה)

(ט) (על הברטנורא) ובר"מ בנוסחת ארץ ישראל איתא, עיסה הטבולה לחלה. ואתי שפיר, דבמשנה ו' תני כשרים לתרומה והוא הדין לחלה טמש שדינם שוה, אבל הכא דוקא בטבולה לחלה בלבד:

(ו)

(י) (על המשנה) מי כו'. ואלה המים ג"כ אין בם ארבעים סאה ואינם שאובים. הר"מ:

(יא) (על הברטנורא) הוה ליה למימר השקה:

(ז)

(יב) (על הברטנורא) חוץ מן הזב הזכר:

(יג) (על המשנה) בכ"ש. לאו דוקא כל שהוא, אלא כל מקום שגופו עולה בבת אחת. ועתוי"ט: