עיקר תוי"ט על מדות ב

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

משנה מדות ב: הדף הראשי * מהדורה מנוקדת * נוסח הרמב"ם * נוסח הדפוסים * ברטנורא * עיקר תוספות יום טוב

(א)

(א) (על המשנה) רובו כו'. שכל רוחב העזרה הוא קל"ה [אמה] מצפון לדרום, כדתנן ריש פרק ה', ונמצא שהנותר מהר הבית בשתי רוחות הללו הוא שס"ה אמה. [וכל אורך העזרה מן המזרח למערב קפ"ז], שבעזרה הפנימית אנן קיימין ואין עזרת נשים בכלל, שעזרת נשים בכלל הר הבית, נמצא שבאלו שתי הרוחות הנותר מהר הבית הוא שי"ג כו'. הנה רובו לדרום, מאתים וחמישים. שני לו למזרח, מאתים ושלש עשרה. לצפון, מאה וחמשה עשר. למערב, מאה:

(ב) (על המשנה) רוב כו'. שהוא על לשכות הרבה ובתים שהיו עשויים באמת ויושר למשמשי הבית נוף על הלשכות שנאמרו במשנה כי אותן לא יספיקו והם שלשים [וסייעתא מיחזקאל מ']. ואולי היו עוד ט"ו להממונים שבפרק ה' דשקלים. וטעמא שהיה רובו בדרום, לפי ששם היה כניסת כל אדם מהעיר שהיא בנגב ככתוב ביחזקאל כו'. שני לו מן המזרח שכן מקיף דרך ימין:

(ב)

(ג) (על הברטנורא) וקשיא לי, דהא במשנה ג' פרק קמא תנן דלא היה משמש כלום, והרי עכשיו שמושו יותר משמוש שערי הדרום, שבדרום היתה הכניסה דרך ב' שערים, וכאן היציאה דרך שער אחד. ועוד קשה, דהא תנן התם דאף שבדרום משמשין יציאה. ולשון הר"מ, משנכנס הנכנס משער שושן אינו הולך על שער חולדה אלא לצד שער טדי כו', ומעתה אין כאן יציאה כלל, לשער טדי, אלא לסימנא בעלמא נקטיה:

(ג)

(ד) (על המשנה) סורג כו'. כתב ראבי"ה, נראה לי שהסורג מקיף מד' רוחות הר הבית. וכן החיל כו'. ולפ"ז הסורג היה כל סביב הקיפו ולא היה פתוח ופרוץ אלא לצד מזרח עד שפרצום כו' וחזרו וגדרום כו'. ע"כ. ונראה לי דזה הבנין של הסורג שהוא כדי לתת מקום והבדל בין הנכרים הנכנסים להתפלל בבית ה' ובין ישראל, כאותו ששנינו בפרק קמא דכלים משנה ח' החיל מקודש ממנו שאין נכרים וטמא מת נכנסים לשם. ולטעם זה פרצום כו'. ועתוי"ט:

(ה) (על הברטנורא) וארכה בכל רוחב ההר לצפון ולדרום. רש"י. ולשון שלחה מלשון ושלח זה הרגל:

(ו) (על המשנה) מוטות כו'. באחת חקוק חצי הפתח משקוף העליון וחצי מזוזה מכאן וחצי מכאן, ובאחת חקוק מפתן התחתון וחצי מזוזה מכאן וחצי מכאן כזה:

(ז) (על המשנה) נשתנו. לפי שכשעלו מן הגולה לא היה עשירים ולא יכלו לעשות של זהב:

(ח) (על ה) שער הצהוב. אמרו בספרא, כתבנית הזהב. הר"מ:

(ד)

(ט) (על הברטנורא) ומסכת זו אליבא דר' אליעזר בן יעקב שאמר בפרק זה שעזרת כהנים היתה גבוהה על עזרת ישראל שתי אמות ומחצה. דאי אמרת רבנן, הא איכא פלגא דאמתא דמתחזי ליה פתחא בגויה. גמרא. צא וחשוב, מחיל. לעזרת נשים שתים עשרה מעלות, וממנה ט"ו מעלות לעזרת ישראל, וממנה לעזרת כהנים בדוכן שגבהן אמה, ובדוכן ג' מעלות, ומסוף עזרת כהנים לאולם י"ב מעלות וכל מעלה חצי אמה כו'. ואמרו שהוא נמוך מעשרים, כדי שיהיה הנראה יותר מב' אמות כו'. הר"מ. ועתוי"ט:

(ה)

(י) (על המשנה) מאה שלשים וחמש. פירוש, אמה. וסמך ליה אמדת הר הבית דריש פרקין:

(יא) (על המשנה) מקצעותיה. פירוש, במקצעותיה שמבפנים:

(יב) (על המשנה) ארבעים ארבעים. ואיני יודע אם מרובעות היו. אבל של יחזקאל היו ארבעים אורך ושלשים רוחב. הר"ש:

(יג) (על המשנה) ולא כו'. כדי לבשל בתוכו את זבחי העם שלמים תודה ואיל נזיר. הרר"ש. וכ"כ ביחזקאל מ"ו כו':

(יד) (על הברטנורא) כמו שאמרו מסקלין, על הרמת האבנים שהושלכו בדרך. הר"מ:

(טו) (על הברטנורא) והואיל ומבערב טבל, רשאי ליכנס בעזרת נשים, כדתנן בפרק קמא דכלים שאין טבול יום נכנס לשם. אבל אותה טבילה שטעון כל הנכנס לעזרה כדתנן במשנה ג' פרק ג' דיומא, ההיא בעזרת ישראל. ועתוי"ט:

(טז) (על הברטנורא) וצריך לומר שמעקה היה לה סביב, שהרי גבוהה היתה שש אמות מהר הבית. ולפירש"י בפרק ה' דסוכה, ניחא טפי:

(ו)

(יז) (על המשנה) עזרת כו'. נקוד העי"ן בסגו"ל. דשם דבר הוא, לשון עזרה. דבפרק תפלת השחר בירושלמי מפרש, עזרה, שמשם עזרה באה לעולם שנאמר ישלח עזרך מקודש:

(יח) (על המשנה) מאה שלשים וחמש. פירוש, מצפון לדרום. וכל מדה יתירה קרוי אורך, כמ"ש רש"י במלכים וביחזקאל. ומה שקדושת עזרת ישראל יתירה מעזרת נשים וכן של כהנים יתירה משל ישראל, תנן במשנה ח' פרק קמא דכלים:

(יט) (על המשנה) פספסין. אפשר שלא היו אלא כשיעור פס יד, לכך נקראו פספסין, כאותו ששנינו במסכת נגעים פרק י"א משנה ז':

(כ) (על הברטנורא) עיין לעיל פרק א' משנה ו':

(כא) (על הברטנורא) לברך את העם. הרר"ש:

(כב) (על המשנה) העליון. ועליון הוא להר, כי היה ההר משופע ויורד. ראבי"ה. ועתוי"ט:

(כג) (על המשנה) הנשים. נראה שבשער הזה היו הנשים יוצאות מן העזרה שלהם, שהרי לא היו יוצאות בשער המזרח שאחוריהן אל ההיכל, שבצד דרום לא היה שער בעזרת נשים, והיו מקיפות דרך שמאל ויוצאות בזה השער. ראבי"ה. ועתוי"ט:

(כד) (על המשנה) השיר. דרך שם היו מביאין מן המחילה כלי שיר. שם:

(כה) (על המשנה) ושנים. והאחד משוך כלפי דרום והשני כלפי צפון, כדי שלא יהיו כנגד קדשי קדשים כדי שלא יפנו אחוריהן ביציאה לקודש. ראבי"ה: