עין יוסף/עח
הציווי שנצטווינו להפריש מעשר ממה שיולד לנו בכל שנה מן הבהמה הטהורה, שנקריב חלבה ודמה ונאכל אנחנו שאריתה בירושלים. והוא אמרו יתעלה: "וכל מעשר בקר וצאן כל אשר יעבר תחת השבט העשירי יהיה קדש לה'" (ויקרא כז, לב) וזהו מעשר בהמה. וכבר נתבארנו דיני מצווה זו בפרק אחרון מבכורות ושם נתבאר, שמצווה זו נוהגת גם בחוצה לארץ ושלא בפני הבית וזהו דין תורה. אבל בגזרה דרבנן, שמא יאכל שלא במום שהרי אין לנו מקדש אמרו: "אינו נוהג אלא בפני הבית"; וכשיהא המקדש בנוי - נוהג בארץ ובחוצה לארץ.
וכן הוא ברמב"ם הל' בכורות (פ"ו) כלשונו כאן, וז"ל, מעשר בהמה נוהג בארץ ובחו"ל בפני הבית אבל חכמים אסרו לעשר בהמה בזמן הזה, ותקנו שאין מעשרין אלא בפני הבית גזירה שמא יאכלהו תמים ונמצא בא לידי אסור כרת שהוא שחיטת חוץ, ואם עבר ועשר בזמן הזה הרי זה מעשר ויאכל במומו עכ"ל. והנה לשונו כלשון המשנה שהביא כאן בכורות (נ"ג) מעשר בהמה נוהג בארץ ובחו"ל בפני הבית ושלא בפני הבית, ובגמרא שם, אי הכי אפי' האידנא נמי, אלא אמר רבה משום תקלה, וברש"י שם לידי תקלה דגיזה ועבודה או שוחטו בלא מום.
ובגמרא שם מדייק מלשון המשנה נוהג בארץ ובחו"ל, לימא מתניתין דלא כר"ע, דר"ע אומר יכול יעלה אדם מעשר בהמה מחו"ל ויקריבנו ת"ל והבאתם שמה עולותיכם וזבחיכם ואת מעשרותיכם בשתי מעשרות הכתוב מדבר, אחד מעשר בהמה ואחד מעשר דגן, ממקום שאתה מעלה מעשר דגן אתה מעלה מעשר בהמה וכו' ומשנינן אפילו תימא ר"ע כאן ליקרב כאן ליקדש וכו', מאחר שאינו קרב אמאי קדוש לנאכל במומו לבעלים, ע"כ.
ובהל' בכורות פ"א הל' ה' ז"ל הרמב"ם מצות בכור בהמה טהורה נוהגת בארץ ובחו"ל, ואין מביאין בכורות מחו"ל שנאמר ואכלת לפני ד' מעשר דגנך וכו' ובכורות בקרך וצאנך וכו' ממקום שאין אתה מביא מעשר דגן אי אתה מביא בקר וצאן אלא הרי הוא כחולין ויאכל במומו, ואם הביא אין מקבלין ממנו ולא יקרב אלא יאכל במומו ומצוה זו נוהגת בין בפני הבית בין שלא בפני הבית עכ"ל.
ועיין בכ"מ דפסק כר"ע בתמורה (כ"א) דר"י ור"ע פליגי דר"י אית לי' דאם באו מחו"ל יקרבו, וסתם משנתינו שם כר"י. והרמב"ם פסק כר"ע, כסתם המשנה במס' חלה פ"ד בן אנטיגנוס העלה בכורות מבבל ולא קבלו ממנו. והמשנה דתמורה כולה ר"ש. ולענין מעשר סתם כמשנתנו בבכורות. והקשה הלח"מ דגבי מעשר בהמה דריש ר"ע כי האי דרשה כדאיתא בבכורות, דהקישו הכתוב למעשר דגן ולא פסק רבינו כוותי' מדלא הזכירו לקמן בהלכות אלו גבי מעשר בהמה, וכיון דחד דרשה הוי למה כאן פסק כמותו ושם לא פסק כוותי'. והסמ"ג פסק כוותי' בבכור ובמעשר, עכ"ל, וכן הרע"ב במשנה תמורה פ"ג פסק כר"ע בבכור ומעשר. וכן מדייק התוסיו"ט במשנה בבכורות הנ"ל דהרמב"ם במעשר לא פסק כר"ע.
והנה יש לעיין דלו יהא דבמעשר לא פסק כר"ע, אלא דמקריבין גם מחו"ל אמנם הי' לי' להרמב"ם להביא, דלכתחלה לא יביאו, כמפורש במתניתין בתמורה הנ"ל, מה בין בכור ומעשר לבין כל הקדשים כו' ובאין מחו"ל חוץ מן הבכור ומעשר שאם באו תמימים יקרבו, ע"כ דלכתחלה לא יביאו, ומפורש בב"ק (י"ב:) ומשני רבינא בבכור בחו"ל ואליבא דר"ש דאמר אם באו תמימים יקרבו אם באו אין לכתחלה לא, וכיון דהרמב"ם פסק במעשר לא כר"ע הו"ל להביא דלכתחלה לא, דמש"ה אמר רבינא דהוה ממון בעלים, בכור בחו"ל. ותו דלהרמב"ם חייב כל אדם במצות עשה בכל הקרבנות שנתחייב להקריבן להביא מחו"ל לבית הבחירה, עיין ברמב"ם מעשה הקרבנות פי"ח, הל' א', ובמעשר בהמה אינו חייב וצ"ע. ובתוס' תמורה שם, ד"ה ממקום, מביאים ספרי רק קדשיך אשר יהיו לך מכאן שמביאין קדשים מחו"ל יכול אף בכור מעשר כן ת"ל רק והיינו דוקא דלכתחלה עיי"ש.
וראיתי במ"ח במצוה תנ"ג וז"ל דמה שכתב הרמב"ם במעשה הקרבנות ומביא קרבנות בהמה ולא הוציא בכור ומעשר סמך על מ"ש בהל' בכורות דבכור אין מביאין מחו"ל ומעשר נראה דסובר הרמב"ם דמביאין מחו"ל. עיין בלח"מ הל' בכורות דלא פסק כר"ע במעשר ה"נ חולק על האי דינא דספרי, ע"כ. והנה רבינו כאן בסה"מ מצוה (פ"ה) שצונו להביא וכו' אל בית הבחירה מביא הספרי הנ"ל וז"ל ופסקו שם שזהו אמנם מה שיתחייב כל איש מחטאת ועולה ואשם, ע"כ משמע דכונתו לא בבכור ומעשר.
והנה הרמב"ם כתב כאן, שאינו נוהג אלא בפני הבית ולא בזמן הזה גזירה שמא יאכלוהו תמים, ונמצא בא לידי אסור כרת שהוא שחוטי חוץ. וכן כתב בהל' אה"מ (פ"א הל' ז') המטיל מום בקדשים וכו' ואינו לוקה אלא בזמן שבית המקדש קיים שהרי הי' ראוי לקרבן ופסלו אבל בזמן הזה אע"פ שעבר בל"ת אינו לוקה ע"כ. ובלח"מ תמה דבמס' ע"ז (יג:) הקשה על מתניתין אין מקדישים, ואין מחרימים בזה"ז וכו' בהמה תיעקר, ומקשינן ונשחטי' מישחט וכו', ולישוי' גיסטרא ומתרץ רבא מפני שנראה כמטיל מום בקדשים, ומקשינן נראה מום מעליא ה"מ בזמן שבהמ"ק קיים דחזי להקרבה השתא דלא חזי להקרבה לית לן בה, ותו מקשינן המטיל מום בבעל מום דאע"ג דלא חזי להקרבה אסור, ומתרצינן דבבעל מום אסור דנהי דלא חזי לגופי' לדמי חזי, לאפוקי הכא דלא לדמי חזי ולא לגופי' חזי, ומוכח מהגמרא, דאם בבעל מום ליכא איסורא דאורייתא כ"ש האידנא, ליכא איסורא דאורייתא, ועוד אם איכא איסורא מה"ת הדרא קושי' לדוכתא למה אמר רבא מחזי, ותו דהלשון אבל השתא דלא חזי להקרבה לית לן בה, משמע דליכא אסורא דאורייתא.
ועלה בדעתי ליישב, דלשיטת הרמב"ם דפסק דשוחט קדשים בחוץ בזה"ז חייב כרת, בפי"ט ממע"ק, מטעם כשיטתו דמקריבין אעפ"י שאין בית דק"ר קדשה לשעתה וקדשה לע"ל (פ"י מבהב"ח) לכן חייב גם בזה"ז המטיל מום אבל הסוגיא שם ונשחטי' משחט, אזלא כמ"ד אם אמרינן דקדושה הראשונה לא קדשה לעתיד לבא. א"כ אין אסור מה"ת להטיל מום אלא מדרבנן. ומצאתי אח"כ במ"ח מצוה רפ"ז שתירץ כן, והוסיף דמ"מ יש לעיין אמאי אין לוקין בזה"ז, דבשוחט קדשים בזמן הזה חייב כן איתא ברמב"ם הל' מעשה הקרבנות הל' (ט"ו) וז"ל מי ששחט קדשים בזמן הזה והעלם חוץ לעזרה חייב מפני שהוא ראוי ליקרב בפנים שהרי מותר להקריב אע"פ שאין בית, מפני שקדושה ראשונה קדשה לשעתה וקדשה לעתיד לבא עכ"ל וכן כתב בהל' בכורות פ"ו הל' ב', דחכמים אסרו לעשר בהמה בזה"ז גזירה שמא יאכלהו תמים ונמצא בא לידי אסור כרת שהוא שחיטת קדשים בחוץ, עכ"ל.
והנה המ"ח שם העיר הערה נפלאה, דלדעת הרמב"ם שכ' פי"א מהלכות תרומות דגם בימי עזרא הי' תרומות ומעשרות נוהג בארץ רק מדרבנן, ולפי דברי הרמב"ם הנ"ל דפסק כר"ע דאין מקריבין בכורות מחו"ל והטעם דהוקשו למעשר דגן וממקום שאין אתה מביא מעשר דגן אי אתה מביא בכורות בקרך וצאנך, א"כ צ"ל דאף בכורות לא היו נוהגין בזמן בית שני, וזה תמוה מאד לומר דבב"ש לא היו מקריבין בכורות במקדש, וכן ראיתי במ"ח במצוה (י"ח) על דברי החינוך דנוהגת מצוה של קדוש בכור בהמה טהורה מדאורייתא בא"י בלבד בכל זמן, והקשה על החינוך דלקמן פ' קרח ס"ל כדעת הרמב"ם לענין מעשרות, ודחק לתרץ דכונתו כאן בכ"ז היינו שאינו תלוי במקדש, רק אם הארץ קדושה מה"ת לענין מצות מעשר, אבל בזמן שאין א"י בקדושתה ה"ל לענין זה כחו"ל אף בזמן שבהמ"ק קיים ומסיק דזה ברור, וכמובן דזה דחוק מאד לומר דזה היתה כוונת החינוך. וכן העיר המ"ח דלפי הסמ"ג שפסק כר"ע גם במעשר בהמה, דמקיש גם במעשר בהמה למעשר דגן, צ"ל דגם ממעשר בהמה לא הקריבו בזמן בית שני דהסמ"ג ג"כ ס"ל בדין תרומות ומעשרות כהרמב"ם, וצ"ל לפי דברי המ"ח דזה שכתב הרמב"ם בריש הל' בכורות בין בפני הבית ובין שלא בפני הבית, ג"כ דכונתו שאינו תלוי במקדש רק אם הארץ קדושה מה"ת לענין מצות מעשר כנ"ל.
אמנם מפורש יוצא מהרמב"ם בסה"מ דאף בזה"ז המצוה מה"ת בא"י לקדש בכורות, וז"ל היא שצונו לקדש בכורות, כלומר להפרישם ולהבדילם למה שראוי שיעשה בהם, והתבאר במס' חלה, שמצוה זו אינה נוהגת אלא בארץ, ולשון ספרי וכו' הנה התבאר שמצוה זו אינה נוהגת אלא בארץ, בין שהי' בהמ"ק קיים בין שלא הי' כמו שהוא עתה בזמנינו זה, כמו מעשר דגן ע"כ, הנה מפורש שגם עתה בזמנינו זה, מצוה זו נוהגת כמו שהיתה נוהגת בזמן המקדש, ומה שסיים כמו מעשר דגן, כונתו דהחיוב אינו אלא בארץ. וגם הרמב"ן בהל' בכורות פ"ה דהרבה להשיב על הרמב"ם לפי הנוסח שהי' לו בסה"מ וברמב"ם שבכור בהמה טהורה אינה נוהגת בכלל בחו"ל, והביא הרבה ראיות דנהגו בבבל בבכור בהמה טהורה, וליכא לאוקומה בבכור שיצא מהארץ לחו"ל דא"כ הוו אמרין הכי בהדיא, והו"ל להרמב"ן להוסיף דלפי שיטת הרמב"ם בתרו"מ גם בארץ אינה נוהגת. ובאמת די ומספיק ממתניתין דמס' חלה (פ"ד מי"א) דהרמב"ם פסק כוותה, בן אנטיגנוס העלה בכורות מבבל ולא קבלו ממנו, ומפרש הגמ' דאתיא כר"ע דאמר יכול יעלה אדם בכור מחו"ל לארץ בזמן שבה"מ קיים ויקריבנו ת"ל ואכלת וכו' מעשר דגנך ובכורות בקרך ממקום שאתה מעלה מעשר דגן. ומפורש דהי' זה בבית שני דהעלה בכורות מבבל, ולא קבלו ממנו דברור דבכורות מא"י הקריבו, וזה באמת ראי' ברורה דהקריבו בכורות בבית שני. ולפי דברי המ"ח ממ"נ קשה להרמב"ם דאם נימא דמתניתין ס"ל דקדושת הארץ קדשה לשעתה וקדשה לעתיד לבא קשי' על הרמב"ם, והמ"ח שם הביא זה, ומ"מ מסיים דשבקי' ודחיק ומוקים אנפשי'.
והנראה בזה לע"ד אף דהוקשו הדדי, אמנם לא עדיף מאילו כתוב מפורש במעשר בהמה או בבכור דלא באים מחו"ל, ואפילו הכי י"ל דבזמן בית שני היו מקריבים, דאף במעשר שני יש פנים לומר דמחויב בזמן הזה, דהנה הרמב"ם בהל' תרומות פ"א הל' כ"ו אחרי שכתב התרומה בזמן הזה אפילו בימי עזרא אינה מה"ת, מסיים וכן יראה לי שהוא הדין במעשרות ובכ"מ שם וז"ל אע"ג דמעשרות לאו תרומה נינהו כי היכי דנגמרו מחלה מ"מ תרומה ומעשרות בחדא שיטא שייטי וכל היכא דמיפטר מתרומה מיפטר נמי ממעשרות, ע"כ, ואם נימא דא"י בימי עזרא יש לה דין חו"ל, הא פשוט דפטור מטעם חו"ל, אלא ע"כ צ"ל, דמטעם זה לא היינו פוטרין, והפטור הוא מטעם דבחלה כתיב ביאת כולכם, וחלה נקראת תרומה ומש"ה פטרינן בתרומה ובמעשר אינה אלא דבכל מקום דמיפטר מתרומה מיפטר נמי ממעשר, אמנם במעשר בהמה לא הוה ילפינן גם לו כתוב הפטור דחו"ל גבי מעשר בהמה ובכור לא הוו פטרינן בא"י בימי עזרא.