עין יוסף/ע

הוא הציווי שנצטווינו להקריב קורבן מסוים אם יש לנו ספק באחת מאותן העברות הגדולות שחייבים על זדונן כרת ועל שגגתן חטאת קבועה - קורבן זה נקרא 'אשם תלוי'. צורת ספק כזה אשר, אם הוא חל, חייבים עליו אשם תלוי, היא: כגון שיש לפניו חתיכות חלב, אחת מהן חלב הכליות והאחרת חלב הלב. ואכל אחת מהן ואכל אחר את השניה או שאבדה, ונסתפק ונתעורר אצלו חשש אם החתיכה שאכל הייתה המותרת או האסורה - זהו שמקריב קורבן על הספק המתעורר הזה כדי להתכפר בו, וזה נקרא 'אשם תלוי'. אם נתברר אחר כך, שמה שאכל הוא חלב הכליות - הרי נתאמת שזו שגגה ויקריב חטאת קבועה וכו'.

הנה בגמרא כריתות (י"ז. י"ח) איתא ג' טעמים מ"ט דבעינן דוקא חתיכה אחת משתי חתיכות לחייב אשם תלוי, א', דמצוות קרינן ויש אם למקרא, ב' שתי חתיכות אפשר לברר איסורו חתיכה אחת אי אפשר לברר איסורו, ג' שתי חתיכות איקבע איסורא חתיכה אחת לא קבעה איסורא, ובגמרא שם אמרו, מאי איכא בין איקבע איסורא, להנך טעמא, כגון שהי' שתי חתיכות אחת של חלב ואחת של שומן ובא עכו"ם ואכל את הראשונה, ובא ישראל ואכל את השני', דליכא מצוות בעידנא דאכל, ואי אפשר לברר איסורי', אבל לטעמא דאיקבע איסורא חייב אשם תלוי, וברמב"ם הל' שגגות פ"ח פסק כמ"ד איקבע איסורא, ולפי מה שכתב כאן בספר המצות, ואכל אחת משתיהן ונאבדה אחרת, חייב לכ"ע כדגרסינן שם, וצ"ל דבספר המצות לא נחית לקבע הלכתא כמאן, ונקיט לי' כה"ג דחייב לכ"ע.

והנה להאי טעמא דאיקבע איסורא, לאו דוקא בשתי חתיכות, אלא גם בחתיכה אחת שהיתה אסורה ונולדו בה ספק להיתרא במקום דליכא חזקת איסור, הנה היא בדין איקבע איסורא, דכן כתבו התוס' במס' כתובות (כ"ב) גבי שנים אומרים מת ושנים אומרים לא מת ומקשינן מכדי תרי ותרי נינהו הבא עלי' באשם תלוי קאי, ובתוס' שם ולמאן דמפרש דבשתי חתיכות איקבע איסורא ה"נ איקבע איסורא שהיתה בחזקת אשת איש, עיי"ש ואין כוונת התוס' חזקה ממש דהא כתבו שם התוס' תימה דבחטאת קאי דהא מסקינן ביבמות (ל"א) דתרי ותרי ספיקא דרבנן מדאורייתא אוקמה אחזקה, ותירצו בשם ר"ת דחזקה דאשה דייקא ומנסבא מרעה לה להך חזקה, אלא צ"ל כנ"ל היכא דנתחדש ספק להיתרא הנה זה איקבע איסורא, וכן הוא ברמב"ם שם הל' ג' וז"ל וכן כל הבא על אשת איש שעד אחד אומר מת בעלה ועד אחד אומר לא מת בעלה חייב באשם תלוי, והוא הדין לספק מגורשת שהרי נקבע האיסור, ועיין בלח"מ שם.

והנראה לע"ד דענין איקבע הנה זה הלכה בין לאיסורא ובין להיתרא, דבדבר שהי' בחזקת היתר ונתחדש ספיקא לאיסורא במקום דליכא חזקה, הנה מותר מן התורה משום איקבע היתרא, ויובן בזה דברי הרשב"א בחולין הובא בש"ש שמעתא א' פ"ד דמחלק בין חתיכה ספק חלב וספק שומן דקי"ל דאסור מן התורה, לספק טומאה ברה"ר דקי"ל דטהור וכתב לחלק בין ספק הבא במקרה לבין ספק הבא בתולדה, דבחתיכה ספק חלב וספק שומן הוא ספק בתולדה, שמעולם היא ככה, אבל בספק טומאה ברה"ר בגונא דליכא חזקה מ"מ הספק אם נתחדשה טומאה. ומש"ה מותר, ונראה דהוא מטעם הנ"ל דהלכה דאיקבע הנה הוא בין לאיסורא ובין להיתרא, ובש"ש הקשה מהרשב"א על הפ"ח דמתרץ על קושיתו דהקשה דאם ספיקא דאורייתא לחומרא מה"ת, למה לן קרא לה יטמא מטמא על הודאי ולא יטמא על הספק, ותירץ הפ"ח דאיצטריך היכא דאיתרע חזקתה, והש"ש הקשה דהא ספק הבא במקרה מותר לדברי הרשב"א, ולפי הנ"ל דאיקבע הלכה בין לאיסורא ובין להיתרא, הנה אדרבה מטעם דהרשב"א אמר דספק בתולדה מותר מה"ת, היכא דהי' מותר למפרע ה"נ להיפך היכא דספק במקרה בדבר שהי' באיסורא, יש לאוסרו דאיקבע איסורא.

אמנם קשי' על התוס' והרמב"ם, דהיכא דלפני כן היתה אסורה מקרי איקבע איסורא, ממס' כריתות שם דמקשינן על מ"ד איקבע איסורא ממתניתין דיבמות דתנן ספק בן ט' לראשון או בן ז' לאחרון יוציא והולד כשר, וחייבים באשם תלוי, ומתרצינן הא מני ר"א דלא בעי קביעותא לאיסורא, וקשה הא הכי נמי הספק אם הותרה איסור אשת אח, או דנשארה באיסורה, ולפי התוס' והרמב"ם הנה זה מקרי איקבע איסורא כמו בשנים אומרים מת ושנים אומרים לא מת.

והנה קושי' זו הקשיתי זה מכבר להגאון הרגצוב"ר זצ"ל, ואמר לי דאיסור אשת אח שיש לה בנים הוא איסור בפני עצמו, ואין זה האיסור שבחיי האח, ונראה להסביר דברי הגאון זצ"ל, דסבה החוסרה לאחר מיתת האח, אין זה מאותה סבה שהיתה אסורה בחיי האח, דהסבה הזו שאסרה בחיי האח כבר נפקע ובטנה במיתת האח, אלא שיש לאוסרה מסבה אחרת שנתהוה דאולי נתעברה מאח המת וסבה זו אוסרה לאחר מיתת האח. ולאיסור זה לאחר מיתת האח, מעולם לא נקבע איסורא. דבלא סבה זו היתה מותרת לאחר מיתת האח, ועיין בתוס' יבמות (לז.) ד"ה וזו, דהקשו דאמאי לא מוקמינן לה בחזקת היתר ליבום ולא יתחייב באשם תלוי דלעיל חשבינן לה חזקה גבי ספק קידושין. ולא דמי לשנים אומרים מת ושנים אומרים לא מת דהתם הספק אם האסור שהי' נשאר, ולפיכך היה זה איקבע איסורא, ואדרבה יש להקשות להיפך דנראה דלפי הנ"ל גם לר"א דלא בעי קביעותא לאיסורא צ"ל דדוקא בספק בתולדה, כגון חתיכה ספק חלב וספק שומן, אבל היכא דאיקבע היתרא לא אמר כמו דמחלק הרשב"א בין ספק בתולדה, ובין ספק אם נתחדש, ומש"ה ברה"ר ספיקא טהור, דגם ר"א בודאי לא פליג בספק טומאה ברה"ר, ולפ"ז מאי מקשינן מספק בן ט' ומתרצינן הא מני ר"א דלא בעי קביעותא לאיסורא, וקשה נהי דלא בעיא קביעותא לאיסורא, אבל זה צ"ל דלא היה גם קביעותא להיתרא, והכא בספק בן ט', הא הוי קביעותא להיתרא, ואולי י"ל דלא אמרינן קביעותא להיתרא אלא היכא שהי' זמן שהי' היתר בפועל אבל הכא באשת אח דאם הוא בן ט' לראשון אם כן לא היתה מעולם מותרת לא שייך לומר דאיקבע היתרא.

ובמס' חולין (מג.) גרסינן אמר עולא ישב לו קוץ בוושט אין חוששין שמא הבריא, ומקשינן ומאי שנא משתי חתיכות אחת של חלב ואחת של שומן, ומשנינן התם איתחזק איסורא, ובתוס' שם שאני התם דאיתחזק איסורא, ובחתיכה אחת ספק של חלב ספק של שומן, אע"ג דלא איתחזק איסורא לא איתחזק נמי היתרא, אבל הכא מעיקרא היתה בחזקת כשרה ע"כ, ולכאורה יש להבין מאי ס"ד להקשות משתי חתיכות, הא הכא הוי כחתיכה אחת, אמנם לפי דברי התוס' הנ"ל אתא שפיר, דהמקשן הקשה, כיון דהספק הוא אם השחיטה התירה, דנקובת הושט נבילה ובהמה בחי' בחזקת איסור עומדת, והספק אם נתחדש בה דבר המתירה, וזה נקרא איקבע איסורא ודמי לשתי חתיכות ומתרץ התם איתחזק איסורא, והכא הרי שחוטה לפניך, והספק הוא אם נתחדש בה דבר המונע את השחיטה המתרת, דמעולם לא היתה בחזקת איסורא זה לאחר השחיטה כנ"ל.