עין יוסף/מח-מט

הציווי שנצטווינו להקריב קורבן נוסף ביום העשירי בתשרי. והוא אמרו יתעלה: "ובעשור לחדש השביעי וגו' והקרבתם עלה לה' ריח ניחח". (במדבר כט, ז-ח).

הציווי שנצטווינו בעבודת היום, כלומר: כל הקורבנות והוידויין שנצטווינו ביום צום כפור לכפר בהם כל העונות, כמו שאמר הכתוב. והיא כל החוקה האמורה ב'אחרי מות'. והראיה שהכל מצווה אחת, אמרם בסוף פרק ה' מכיפורים: "כל מעשה יום הכיפורים האמור על הסדר, הקדים מעשה לחברו - לא עשה כלום" וכו'.

א

הנה מביא שהכל נחשב למצוה אחת, אמנם המוסף של יהכ"פ בודאי מצוה בפני עצמה, ובחבורו הגדול מביא המוסף של יהכ"פ בהלכות תו"מ, ועבודה פרטית של יהכ"פ, בהלכות יהכ"פ. וז"ל בריש הל' עיהכ"פ ביום הצום מקריבין תמיד וכו' ומקריבין מוסף היום פר ואיל ושבעה כבשים כלם עולות, ושעיר חטאת נעשה בחוץ והוא נאכל בערב, ועוד מקריבין יתר על מוסף זה, פר בן בקר לחטאת, והוא נשרף ואיל לעולה ושניהם משל כה"ג, ואיל הבא משל צבור האמור בפ' א"מ, והוא האיל האמור בחומש הפקודים בכלל המוסף, והוא הנקרא איל העם ע"כ, ובלח"מ שם נ"ל דהוא"ו דוהוא האיל מיותרת, וצ"ל הוא האיל האמור בחומש הפקודים, ופירושו כך שהרגיש הרב על דבריו הראשונים, דאיך לא מנה שני אילים בקרבן ציבור, ולזה תירץ, דהאיל האמור בשתי הפרשיות אחד, וזה אומרו הוא האיל. עכ"ל.

והנראה לע"ד דבכוונה כתב הרמב"ם הוא"ו דוהאיל, דהנה הרמב"ם בא ללמד בהלכה זו ב' דברים א' דאין הצבור מקריבין אלא איל אחד, דהלכה כרבי עי"ש בכ"מ, ותו דהאיל אינו ממצות עבודת היום, כמו האיל של כה"ג, ואף שכתב באחרי מות ומאת עדת ב"י יקח שני שעירי עזים לחטאת ואיל לעולה, אין האיל ממצות עבודת היום אלא ממצות המוסף האמור בחומש הפקודים ואשר לזה כתב והוא האיל האמור בחומש הפקודים בכלל המוסף. ומצאתי אח"כ בס' מים חיים מהגאון פ"ח, דכתב על הלח"מ, ולא דק, דבכלל המוסף שכתב הרב ז"ל הוא מגזרת הלשון.

והנה מביא כאן בסה"מ היסוד דכל עבודת היום היא מצוה אחת מהא דתנן כל מעשה יהכ"פ האמור על הסדר הקדים מעשה לחבירו לא עשה כלום, ולכאורה יש לתמוה, דבהל' עיהכ"פ פ"ה הל' ג' כתב הרמב"ם איל ושעיר המוספין שעשה אותן קודם היום אינן כלום, ובכ"מ שם, וז"ל איל ושעיר במשנה בס"פ הוציאו לו (ס') כל מעשה יהכ"פ האמור על הסדר, אם הקדים מעשה לחבירו לא עשה כלום ע"כ, וקשה דהנה איל ושעיר המוספין הם בודאי מצוה אחרת ממצות המוספין, וגם עלייהו אמרה המשנה כל מעשה יהכ"פ, ואם כן אין ראי' ממתניתין דהכלל כלו מצוה אחת. דהא איל ושעיר דמוסף מצוה אחרת ונכללין במתניתין.

אמנם דיש להקשות למה עשיית איל ושעיר המוספין לפני עבודת היום לא עשה ולא כלום, דבין לר"י ור' נחמי' דפליגי שם (ס') בבגדי לבן הנעשים מבחוץ אם לא עשה ולא כלום, אבל בדברים הנעשים בבגדי זהב מבחוץ כ"ע לא פליגי דמה שעשה עשוי, וקשה דהא איל ושעיר מעבודת בגדי זהב מבחוץ, ולמה כתב הרמב"ם דאינן כלום, ועיין ברש"י שם, אבל בדברים הנעשים בבגדי זהב מבחוץ, כגון אילו ואיל העם שהקדים להן הוצאת כף ומחתה, אין מעכבין עליו לפסול, עי"ש דאף הוצאת הכף והמחתה מבפנים הי' שלא כסדר, אמנם דהשלא כסדר הי' ע"י דבר הנעשה בחוץ בבגדי זהב, אין עשייתם מעכב את הסדר, דדברים הנעשים בבגדי לבן היו בסדר, וה"נ י"ל אם הקריב אילו ואיל העם לפני עבודת היום, אינן מעכבין את הסדר בדברים הנעשין בבגדי לבן. וראיתי בשירי קרבן בירושלמי פ' טרף בקלפי הל' א' שנתקשה בזה.

וראיתי בתו"י שם ד"ה אבל בדברים מביא דברי רש"י כגון הוצאת כף ומחתה לפני אילו ואיל העם, והקשו וז"ל ותימה קצת שהרי עושה עבודת פנים שלא כסדר, שעושה הוצאת כף ומחתה קודם אילו ואיל העם, ובפירקין לעיל (מ.) אמרינן דאי אקדים מתנות דפר בהיכל מקמי מתנות דשעיר בפנים חוקה כתיב בי' וה"נ הקדים עבודת פנים שלא כדין עכ"ל, וקושיתם היא דאפילו לר"י דס"ל דבדברים הנעשים בבגדי לבן מבחוץ אם הקדים מעשה לחבירו מה שעשה עשוי. מ"מ אם הקדים מתנות דפר בהיכל, אינם כלום מטעם דהקדים לדם השעיר שהן בפנים והפסול הוא מדין הפנים, וה"נ הקדים עבודת פנים, (עיין ברש"י שם מ. ד"ה חוקה כתיב). ותירצו שם בתו"י, וז"ל וי"ל דבהקדמת עבודת פנים אין לחוש, כמו מתנות דפר דעבדינהו לפני הגרלה, דלא מעכב הסדר אע"ג דגוף הגרלה מעכבת לאיכא דאמרי לעיל עכ"ל. כלומר אם נעשה עבודה בהקדמה לדבר הנעשה בפנים ע"ז תנן במתניתין אם הקדים לא עשה כלום, אבל אם הקדים מעשה פנים לדבר הנעשה בחוץ. שעל זה לא נאמר חוקה שלא ישנה את הסדר, לפיכך אם עשה עשוי.

ולפי זה יתיישבו דברי הרמב"ם אם הקדים איל ושעיר המוספין לעבודת היום אינן כלום, דבזה לא נעשה הדברים בפנים כסדר שהתורה הקפידה שעבודת הפנים תעשנה לפני הקרבת איל ושעיר המוספין, ואמטו להכי אינן כלום, והפסול הוא מדין מעשה הפנים. ולפ"ז אתא שפיר מה שהביא כאן בסה"מ ראי' ממתניתין שהכל מצוה אחת, דמתניתין לא תנן אלא בהלכה בדברים הנעשים בפנים או בבגדי לבן כר"י או כר' נחמי'.

ולכאורה צ"ל דעולא דאמר שעיר ששחטו קודם מתן דמו של פר לא עשה ולא כלום, מהאי טעמא, דאף דשחיטת השעיר היא מדברים הנעשים בחוץ ולר"י בדברים הנעשים בחוץ אפילו בבגדי לבן מה שעשה עשוי. אלא דצ"ל מטעם הנ"ל, דדם הפר שבפנים מעכב לשחיטת השעיר, כנ"ל, וכן ראיתי בס' גבורת ארי במלואים בדברי עולא דהקשה דשחיטה לאו עבודה ולא קאי חוקה עלה ותירץ דהטעם הוא משום דאיחר דם הפר אחר שחיטת השעיר.

אלא שראיתי דהרמב"ם פ"ה הל' ב' מעיהכ"פ מפרש לאו מהאי טעמא וז"ל קטרת שחפנה וכו' וכן שעיר ששחטו קודם מתן דמו של פר לא עשה ולא כלום אעפ"י שהשחיטה בעזרה הרי דמו נכנס לפני ולפנים עכ"ל. הרי מפרש לאו משום דם הפר שאיחר אלא משום שעיר גרידא, דנחשב שחיטתו כעבודת פנים, וכן הוא ברש"י (ס.) ד"ה בגדי לבן מבחוץ, וז"ל אבל בשחיטה ובחפינה מודה הוא דצורך פנים כפנים דמי ובר"ח שם בדברי עולא, דכולם בסגנון אחד דהפסול הוא רק מטעם דצורך פנים כפנים, דלכאורה משמע מדבריהם שאין פסול בדברים הנעשים בחוץ אפילו שע"י מעשה זה גורם שיתאחר עבודת פנים, ולפ"ז הדרא הקושי' לדוכתא מ"ט באיל ושעיר המוספין אינן כלום כדברי הרמב"ם הנ"ל.

והנראה לע"ד דאין ה"נ, דאפשר לפרש דברי עולא כדברי הגבורת ארי, דלאי משום לתא דשעיר הואיל והקדים שחיטתו, אלא משום דאיחר למתן דם הפר אחר שחיטת השעיר והי' ראוי להקדימו (לשון הגבורת ארי), אלא דרביתא קמ"ל שהפסול הוא בגופו ממש בלתא דשעיר משום דצורך פנים כפנים, ודמו נכנס לפנים. (ויש לעיין דהנפ"מ לדינא אם בעו עבור צורה, לפי הכלל כל שפסולו בגופו ישרף מיד, בדם או בבעלים תעובר צורתו כדברי הרמב"ם בהל' ק"פ פ"ד הל' ג').

אמנם דברי מרן הגאון גבורת ארי ז"ל דהקשה דשחיטה לאו עבודה ועכובא דחוקה לאו עלה קאי, קשין מרישא לסיפא, דנראה מדבריו דלו הוה שחיטה עבודה הוה אתא שפיר בלאו טעמא דאיחר מתן דם הפר כתירוצו ותימה הא קבלת הדם בודאי עבודה וקבלת דם השעיר בעינן רק ע"י כה"ג בבגדי לבן, א"כ לו יהא דשחיטה לאו עבודה מ"מ נפסל מדין קבלת הדם, ובאמת לא הו"ל ליפסל אפילו קבלת הדם שהיא עבודה בכה"ג לדברי ר"י דאמר אבל בדברים הנעשין בבגדי לבן מבחוץ אם הקדים מעשה לחבירו מה שעשה עשוי, וכלשון הרמב"ם שם שכתב וכן שעיר ששחטו קודם מתן דמו של פר לא עשה ולא כלום אע"פ שהשחיטה בעזרה הרי דמו נכנס לפני ולפנים, דכוונתו גם על קבלת הדם לא הי' לן ליפסל אלא מטעם דצורך פנים כפנים ולפי מה שהקשה דשחיטה לאו עבודה, אין להבין תירוצו דפסולו הוא משום איחור מתן דם הפר, מנ"ל דבדבר שאין זו עבודה וכשר גם בזר (רמב"ם ריש הל' פסה"מ) מהיכי תיתי למימר דמקרי בזה איחר מתן דם הפר, דיש לנו לומר דכשם דלא נקרא עבודה וכשר גם בזר הרי זה כאילו עשה מעשה חולין לגמרי ולא שייך בזה הקדמה, וצ"ע דברי הגאון.

ב

הנה מלשון הרמב"ם שכתב וכן שעיר ששחטו וכו' אעפ"י שהשחיטה בעזרה, וכן כתב כלשון הזה בקטרת שחפנה אע"פ שהחפינה בעזרה, נראה סיעתא לדברי הלח"מ ריש פ"ה לריש דבריו, דהנה בהלכה א' שם כתב הרמב"ם וז"ל כל עבודות שעובד בבגדי לבן בפנים בהיכל צריך לעשותן על הסדר שבארנו ואם הקדים בהן מעשה לחבירו לא עשה כלום עכ"ל, ובכ"מ שם דפסק כר' יהודה לגבי ר' נחמי', ובלח"מ שם דלשון הרמב"ם שכתב בפנים בהיכל דלא כמאן דלר"י הוא רק בלפני ולפנים, כדברי רש"י שם וכדברי רש"י מוכח דאמרינן התם בטעמא דר"י אחת בשנה מקום שמתכפרים בו פעם אחת בשנה והך לא הוי אלא לפני ולפנים דוקא כפירש"י דאי היכל הרי כמה פעמים נכנסים בו בשנה, ולר' נחמי' אפילו בדברים הנעשים בחוץ בבגדי לבן לא עשה ולא כלום, עי"ש בלח"מ דרצה לומר דהרמב"ם מפרש לפי המסקנא בדברי ר"י דלפנים פירושו בהיכל, וחזר בדבריו מהגמ' זבחים (מ') שאמרו שם גבי לפר זה פר יהכ"פ דנצרכה לר"י ס"ד אמינא מדכסדרן לא מעכבי הזאות נמי לא מעכבי קמ"ל, דמוכח כדברי רש"י דלר"י היכל כחוץ, ודוחק לומר דהגמרא שם כס"ד משום דאחת בשנה, לכן מסיק הלח"מ דגרסינן בדברי רבינו כל עבודות שעובד בבגדי לבן לפנים מן ההיכל כדברי רש"י ז"ל ואע"ג דכתב רבינו מפורש בהל' ד' שם הקדים דם השעיר לדם הפר במתנות שבהיכל על הפרוכת יחזור ויזה מדם השעיר פעם שני' לאחר דם הפר, יש לתרץ כיון דאפשר לחזור ולהזות אע"ג דבדיעבד שפיר דמי לא מקרי בדיעבד כיון דאיכא דם דיכול לחזור ולהזות עכ"ל.

והנה דברי הלח"מ האחרונים מלבד שמשבש הספרים הם תמוהין מאד לענ"ד, מאי תיקן בזה שחזר והזה מדם השעיר פעם שני', דלר"י מיעט הקרא להדיא מדכתיב זאת וכתיב אחת דחד למעוטי בגדי לבן הנעשין בחוץ (דהיינו בהיכל) דסדרן אינן מעכב, ומה שעשה עשוי כדברי ר"י, אי אפשר לתקן דלא בטלה בהזי' השני' ההזאה הראשונה שהזה לפני דם הפר, ובמה שהזה שנית לא נתהפך הסדר, וכיון דיצא ידי חובתו מה"ת, מה שהזה אח"כ לא עשה כלום, ותו יש להעיר דאולי יש בזה אסור בל תוסיף עיין במתניתין זבחים פ', ובסוגיא דרה"ש (כ"ח).

והנה מלשון הרמב"ם המובא לעיל בקטורת שחפנה ובשעיר ששחטו אעפ"י שבעזרה, יש סעד לדברי הלח"מ בריש דבריו שהרמב"ם מפרש דברי ר"י שאמר אימתי בדברים הנעשין בבגדי לבן מבפנים לא כדברי רש"י אלא בפנים פירושו גם בהיכל, ומשמעות הלשון כך, דלמה לי' למימר בבגדי לבן מבפנים, אם כונתו על לפני ולפנים מיותר לומר בבגדי לבן, דאין שם שום עבודה בלי בגדי לבן, אלא ע"כ דכוונתו על ההיכל דנכנסים בו כמה פעמים בשנה בלי בגדי לבן, וגם ביהכ"פ נכנס להיכל בבגדי זהב להקטיר קטורת של כל יום, ומש"ה הדגיש בבגדי לבן מבפנים, וכן מדוקדק לשון הרמב"ם כאן, דכתב כל עבודות שעובד בבגדי לבן בפנים בהיכל, דלפי מה שמשבש הלח"מ לפנים מן ההיכל למה כתב כל עבודות שעובד בבגדי לבן, דהכי הו"ל למימר כל עבודות שעובד לפנים מן ההיכל, אלא ע"כ שכוונת הרמב"ם בהיכל ממש, ודוקא בדברים שעושה בבגדי לבן בהיכל אבל לא מה שעושה בבגדי זהב בהיכל. וחילי' דרמב"ם מהא דמוקמינן בגמרא מתניתין דהקדים דם השעיר יחזור ויזה במתנות שבהיכל ואי היכל לר"י כחוץ דמי למה הוצרך לחזור ולהזות, הא בדיעבד שפיר דמי ודוחק לומר דמתניתין דלא כר' יהודה.

וראיתי בר"ח שם מפורש בדבריו דדברי עולא קאי אליבא דר"י וז"ל אמר עולא וכו' כמאן דלא כר"י אפי' תימא ר"י צורך פנים כו' תנן הקדים דם השעיר לדם הפר, יחזור ויזה מדם השעיר אחר דם הפר, ואם איתא לדעולא יביא אחר וישחוט מיבעי לי' ומשני עולא הא דקתני הקדים דם השעיר במתנות שבהיכל שהוא עבודת חוץ כי קאמינא אנא במתנות שבפנים עכ"ל, דהנה מפורש בדבריו דכל דברי עולא קאי אליבא דר"י, דצ"ל דגם מה דמשני קאי אליבא דר"י דלרש"י ז"ל צ"ל דאתיא כרבי נחמי'.