עין יוסף/מג

הציווי שנצטווינו להקריב קורבן נוסף על התמיד בכל שבעת ימי הפסח - וזהו מוסף חג המצוות. והוא אמרו יתעלה: "שבעת ימים תקריבו אשה לה'" (ויקרא כג, לו) .

הנה המקרא שבעת ימים הוא בפ' אמור, ופרטי הקרבן מובא בקרא בפ' פינחס, שהם שני פרים איל אחד ושבעת כבשים, ושעיר אחד לחטאת. ויש לעיין למה הביא כאן המקרא דפ' אמור, ולא המקרא שבפ' פינחס ששם מפורטים הקרבנות, כמו שהביא בכל המוספין, במצוה מ"א, מצוה מ"ה מצוה מ"ז מ"ח ונ' ולמה שנה כאן והביא המקרא דאמור, וכן בחינוך מצוה (רצ"ט) מביא קרא דפ' אמור.

ולכאורה י"ל דבכוונה מביא המקרא הזה דפ' אמור, דממקרא הזה יליף בספרי, דאפילו בקרבן אחד מקיים אשה לד'. דז"ל הספרי המובא בתוס' מנחות (מ"ד:) ד"ה אלא, ובספרי דורש גבי פסח הרי שמצא פרים ולא מצא אילים, אילים ולא מצא כבשים שומע אני שלא יקריב עד שימצא כולם ת"ל שבעת ימים תקריבו אשה, אפילו אחד מהן, יכול אפילו כולן מצויין ת"ל פרים בני בקר שנים ואיל אחד ע"כ, וצ"ל לפי דברי הספרי דמצות מוסף דפסח אם רק הביא אשה לד', ומטעם זה הביא הרמב"ם כאן בסה"מ מקרא דשבעת ימים, דהמצות עשה היא אשה לד'.

אולם הספרי דורש כן בכל המוספין, וגם בחג הסוכות, והספרי חולק על הש"ס בגמרא שם מ"ד דמפורש להדיא דמעכב בחג הסוכות, דכתיב כמשפט כמשפטם, עי"ש. והרמב"ם בפ"ח מהל' תו"מ פסק גם כן כהספרי דבכל המוספין הלכה כך כמו בפסח, והמקרא הזה שבעת ימים תקריבו אשה כתיב בחג הסוכות, דבחג הפסח כתיב והקרבתם אשה לד' שבעת ימים. ולפ"ז הדרא הקושי' למה הביא דוקא במוסף הפסח קרא דבפ' אמור, דכתיב בחג הסוכות. הן נכון דגם הספרא בפ' אמור על המקרא דחג הפסח והקרבתם אשה, מביא המקרא דשבעת ימים הכתוב בחג הסוכות. דז"ל והקרבתם אשה, מנין אם אין לך פרים הבא אילים ואם אין לך אילים הבא כבשים ואם אין לך בטהרה הבא בטומאה ת"ל והקרבתם אשה, שבעת ימים תקריבו אשה לד' מ"מ ע"כ ונראה דלזה כיון בסה"מ והביא גם כן המקרא דכתיב בחג הסוכות. ועיין בהגאון מלבי"ם בפ' אמור (קנ"ב) שהעיר בזה דהרמב"ם פסק כהספרי ולא כהש"ס דילן. ואולי י"ל בטעם הסה"מ שהביא במצוה זו הקרא דאמור, מטעם שהספרא הביא במוסף הפסח בראשונה הלכה זו דתקריבו אשה לד' מ"מ אפילו אחד.

ויש לעיין אם כולן מצויין דחייב להביא כולן, מה יהי' הלכה אם לא הקריב רק אחד, דהנה י"ל דלא קיים המצוה כלל אפילו מצות אשה לד', וחלל יו"ט, או דאינו עובר רק על מצות פרים בני בקר וכו'. אבל קיים מצות אשה לד', בדיעבד אם לא הקריב כולן.

והנה בגמרא מנחות (מה.) מובא הפסוק ביחזקאל, וביום החדש פר בן בקר תמים וששה כבשים ואיל תמימים, ומפרש הגמ' מה ת"ל, לפי שנאמר בתורה פרים ומנין שאם לא מצא שנים מביא אחד ת"ל פר, ששה כבשים מה ת"ל לפי שכתב בתורה שבעה ומנין שאם לא מצא שבעה יביא ששה ת"ל ששה, ומנין שאם לא מצא ששה יביא חמשה, חמשה יביא ארבעה וכו' ואפילו אחד ת"ל ולכבשים כאשר תשיג ידו, מאחר דכתיב הכי ששה כבשים למה לי, דכמה דאפשר להדורי מהדרינן, ומנין שמעכבין זה את זה ת"ל יהיו ע"כ, וברש"י שם ומנין שמעכבין, אם יש לו פרים שנים, או כבשים שבעה דאין יכולין להקריב זה בלא זה ת"ל יהיו. ובתוס' שם ד"ה ומנין שמעכבים זא"ז, פירוש כשיש להם כל הצורך, וכה"ג דריש בספרי שהבאתי לעיל ע"כ.

והנה נראה מדברי רש"י ותוס' אם היו כולן והקריב רק אחד לא קיים מצוה כלל. ובמ"ח מצוה (רצ"ט) כתב בפשיטות, דאם היו כולן והקריב רק אחד והי' שבת חייב חטאת, וכן אם לא הקריב הנסכים, אין צריך להקריב הנסכים למחר על הקרבן שהקריב, כיון דלא קיים מצוה בהקרבתו, אלא דתמה על הרמב"ם למה לא כתב זה במפורש, והש"ס דורש זה מקרא וכן בספרי.

אולם אם כוונת תוס' כדברי רש"י, דאסור להקריב זה בלא זה, קשה מה שהביאו סמך לזה מהספרי, דהספרי אפשר לפרש, דרק אם יש לו וכולם מצויין דמחוייב להקריבן, ומעכב המצוה דפרים שנים וכו'. אבל אין להוכיח דמעכב לגמרי, וכן נראה ממתניתין דתנן שם הפרים והאילים והכבשים אינם מעכבין זא"ז, ר"ש אומר אם היו להם פרים מרובין ולא היו להם נסכים יביא פר אחד ונסכים, ולא יקריבו כולם בלא נסכים ע"כ ולדברי ר"ש ע"כ צ"ל דגם אם יש להם פרים מרובים, והקריב רק אחד מקיים מצות קרבן מוסף החג, ולפיכך כיון דמקיים מוסף החג, מוטב להקריב פר אחד, עם נסכים ומקיים המצוה בשלמות, בפר אחד עם נסכים, אעפ"י שלא קיים מצות פרים שנים, מ"מ מקיים מצות אשה לד' בפר ומצות נסכים. ואף דרבנן פליגי על ר"ש, והלכה כחכמים עיין בפיהמ"ש להרמב"ם, אין זה אלא דרבנן ס"ל דמוטב לקיים מצות פרים בשלמות, ומחלוקתן רק באיזה אופן עדיף, היכא דלא אפשר לקיים שניהם היינו פרים ונסכים, אבל לא לאפושי פלוגתא ולומר דרבנן ס"ל דאם הקריב אחד במקום דיש שנים עובר על חלול יו"ט, וצ"ע לשיטת רש"י.