עין יוסף/מב

הציווי שנצטווינו להקריב קורבן בכל ראש חודש נוסף על תמיד של כל יום - וזהו מוסף ראש חודש. והוא אמרו יתעלה: "ובראשי חדשיכם וגו'" (במדבר כח, יא).

הקרבן מוסף של ר"ח מפורש בקרא פ' פנחס, פרים שנים, איל אחד שבעה כבשים ושעיר חטאת.

והנה ביו"ט של ראש השנה, שהוא ר"ח, הנה מלבד קרבן מוסף של רה"ש מקריבין גם כן קרבן מוסף של ר"ח, כאמור שם מלבד עולת החדש ומנחתה. וברמב"ן פ' פינחס, ז"ל אבל בראש חודש השביעי הי' במשמע שמה שנאמר ובר"ח תקריבו יהי' בשאר החדשים כולם, אבל בחדש השביעי יהי' כל קרבנו הקרבן הזה שחדש בו ועל כן הוצרך לומר מלבד עולת החדש ומנחתה, וכיון שהזכיר כן כבר למדנו שכל מה שבא בפ' ובראשי חדשיכם, היא מצוה בכל וגם החטאת עכ"ל.

אמנם בתוס' רה"ש (ח:) ד"ה שהחדש מתכסה בו, איתא דהר"ר משולם מפרש שהחדש מתכסה בו, שאין חטאת ר"ח קרב ברה"ש, כדכתיב מלבד עולת החדש ומנחתה, ולא כתיב מלבד חטאת ועולה, והקשה לו ר"ת דבריש תוספתא דשבועות תניא ל"ב שעירים מקריבין ישראל בכל שנה, וחשיב י"ב בראשי חדשים. והשיב לר"ת שלא אמר שאין בו חטאת, אלא מתכסה שלא הזכיר חטאת בקרא דמלבד כמו שהזכיר עונה ע"כ.

והנה אף שרבינו משולם הודה לר"ת, שני עמודי עולם מקיימים את דבריו, הטורי אבן והפ"י, ותולין זה באשלי רברבי במחלוקת תנאים על מה שעיר ר"ח מכפר, דתנן במתניתין ריש מס' שבועות ועל שאין בה ידיעה בתחלה ולא בסוף שעירי רגלים ושעירי ראשי חדשים מכפרין דברי ר"י, ר"ש אומר שעירי רגלים מכפרין אבל לא שעירי ראשי חדשים, ועל מה שעירי ר"ח מכפרין על טהור שאכל טמא. ולר"ש דחלוקין בכפרתן בודאי היו מקריבין שעיר של ר"ח כבכל ר"ח, והתוספתא הנ"ל ר"ש קאמר לה, ולדידי' בודאי מקריבין, משא"כ לר"י ולר"מ דכל השעירין שווין בכפרתן, אין להקריב שעיר של ר"ח, דבל"ה יש לו כפרה בשעיר של רה"ש, עי"ש בדבריהם, דשתי חטאות לכפר על ענין אחד לא אשכחן, ואתא שפיר מה דכתיב בקרא מלבד עולת החדש, ולא כתיב חטאת. ולפי הלכה דקי"ל כר"י דכן פסק הרמב"ם הל' שגגות (פי"א הל' ט') י"ל דהדין דין אמת דשעיר ר"ח לא מקריבין ברה"ש, עי"ש. והפ"י הוסיף דכן נראה מלשון הרי"ף ריש מס' שבועות דהביא מחלוקת ר"י ור"ש אי שעירי רגלים ור"ח מכפרין או על טהור שאכל טמא, מה שאין דרכו להביא דברי ענינים מה שאין נוהגין בזמנינו, וע"כ היינו משום דנפ"מ האידנא לדינא, אם צריך להזכיר חטאת ר"ח במוסף רה"ש, והיינו דמייתי הרי"ף אמתניתין דידן האיבעיא בעירובין אם צריך להזכיר מוסף ר"ח ברה"ש, אלמא דהא בהא תלי' ע"כ, ומסקינן שם דזכרון אחד עולה לכאן ולכאן.

אמנם בפי' המשנה להרמב"ם ריש שבועות, מבואר להיפך דגם בזמן הבית אין נפ"מ בין ר"י ור"ש, דאחרי דהביא מחלוקת ר"י ור"ש כתב וז"ל ומחלוקת זה לא נאמר בו הלכה כדברי פלוני, לפי שהוא דבר חוזר אל הי"ת וכו'. וכבר בארנו שכל סברא מן הסברות שאינה באה לידי מעשה מן המעשים שיפול בו מחלוקת בין החכמים לא נאמר בו הלכה כפלוני עכ"ל, ואין להוכיח דאדרבה מטעם זה ע"כ צ"ל דבספרו הגדול חזר בו, וס"ל דמחלוקת ר"י ור"ש היא להלכה למעשה מדפסק בהל' שגגות כר"י, דהתם תפס כר"י דמנה כל השעירין דכל השנה על מה הם מכפרין מפרש ותופס כדברי ר"י עיקר כפי הכלל דר"י ור"ש הלכה כר"י, וע"כ צ"ל כן דבהלכות תו"מ ריש פ"ט מפורש בדבריו דברה"ש מקריבין קרבן מוסף ר"ח כולה, דז"ל באחד בתשרי מקריבין מוסף היום, וזה מוסף היום יתר על מוסף ר"ח הקרב בכל ר"ח ע"כ.

ויש לעיין בראי' שהביא הפ"י מהרי"ף ז"ל. דהנה הפ"י ז"ל בנה יסודו דאין דרכו של הרי"ף להביא מה שאין נוהגין בזמנינו, ומדהביא המחלוקת דר"י ור"ש ע"כ דנפ"מ האידנא, דלר"י לא היו מקריבין שעיר של ר"ח, וכיון דאין נקרב מש"ה אמרינן דזכרון אחד עולה לכאן ולכאן, ולר"ש דשעיר נקרב לא הוי אמרינן דזכרון אחד עולה לכאן ולכאן. וקשה דלפי דבריו הו"ל להגמרא להביא המחלוקת בין ר"י ור"ש, כיון דהא בהא תניא כדברי הפ"י, ואפילו אם נימא דהאבעיא הי' לר"י דהלכה כמותו, דלר"ש בודאי צריכין להזכיר בפני עצמו, ורק לר"י איבעיא אם צריכין להזכיר דחלוקין במוספין דעולות, כדכתיב מלבד עולת החדש, ועל קרבן עולות מסקינן דזכרון אחד עולה לכאן ולכאן, דראש השנה כתיב זכרון תרועה ובר"ח כתיב והי' לכם לזכרון עי"ש ברש"י ובתוס', ואם דיש לומר דעל מוסף של העולות י"ל זכרון אחד עולה לכאן ולכאן, מהיכי תיתי דאם מקריבין השעיר אין לומר זכרון אחד עולה לכאן ולכאן, מפני מה זכה השעיר חטאת, יותר ממוסף העולות.

אולם כעין זה איתא בר"ן סוף רה"ש, דמביא דברי הגאונים דאין מזכירין פסוקי ר"ח בתפלת מוספין וכתב שם וז"ל ומ"מ צריך לומר ברה"ש את מוספי יום הזכרון הזה שהרי שעיר של ר"ח קרב הי' ברה"ש מדתניא בתוספתא ל"ב שעירים כל ימות השנה, וקא חשיב י"ב די"ב ר"ח ע"כ, דמשמע נמי מדבריו, דמדין מוסף דהעולות לא הו"ל לומר את מוספי, ורק כיון דמקריבין השעיר חטאת של ר"ח, מוכרחין לומר את מוספי, וקשה כנ"ל מה נתלה כל החיוב של זכירה במוסף בשעיר חטאת.

אמנם גם בירושלמי שבועות פ"א הל' ד' על מתניתין שאין בה ידיעה, גרסינן ר' יעקב בר אחי בשם ר' יסא העובר לפני התיבה ביו"ט של רה"ש אין צריך להזכיר של ראש חדש, וכו', ר' יוסי בעי מעתה שני שעירי רה"ש מחמת ראש חדש באין ותימר אין צריך להזכיר ר"ח, ר' בא בר ממל מקשי דתני שני כבשי עצרת ושני שעירי רה"ש אם כיפר הראשון על מה שני מכפר על טומאה שאירעה בין זה לזה, ולא ר' שמעון היא דר"ש חילק כפרתן, אלא זה וזה מחמת ר"ח, א"ר אמברי לית יכול דכתיב מלבד עולת החדש, ועוד מהדא דתני שני עשר לשני עשר חדשי השנה עכ"ל, הנה רצו לחייב להזכיר את ר"ח מפני שמקריבין השעיר, (ועיין בפני משה שם).

ודע דירושלמי זה הביא הרי"ף הנ"ל המובא בפ"י, וז"ל הרי"ף ר"י בר אחא בשם ר' יסא העובר לפני התיבה ביו"ט של רה"ש אין צריך להזכיר של ר"ח, בר אביי עבר קמי תבותא ולא אדכר דירחא וקלסיני', וה"נ אסיקנא בגמ' דילן בעירובין שאומר זכרון אחד עולה לכאן ולכאן עכ"ל. הנה לא הביא כל השקלא וטרי' אם שני שעירי רה"ש מחמת ר"ח, משום דלמסקנא מסיק דרק שעיר אחד מחמת ר"ח, ומשמע אם רק שעיר אחד מר"ח לא צריכין להזכיר, ויש לעיין בכוונת הירושלמי.

והנה מהירושלמי הזה מוכח דלא מתלי תלי הזכירה של ר"ח בהלכה אם מקריבין השעיר של ר"ח, דהא לכ"ע מקריבין שני שעירים, ולמסקנא מקריבין שעיר אחד לרה"ש, ושעיר אחד לר"ח, ואעפ"כ אמרו דאין מזכירין של ר"ח דמביא הרי"ף להלכה מהירושלמי דין.

ברם דיש לעיין בדברי הירושלמי, דגם מהירושלמי מוכח, דרצו לתלות ההלכה אם מזכירין או לא, אם השני שעירים באים מדין ר"ח צריכין להזכיר את ר"ח ולמסקנא אם רק שעיר אחד מטעם ר"ח אעפ"כ אין צריכין להזכיר של ר"ח, וקשה כנ"ל דמשמע דמדין מוסף של העולות בודאי דאין צריכין להזכיר, וקשה כנ"ל. וכן יש לעיין מאי טעמא רצו לומר דהשני שעירים הם מהלכות ר"ח.