עין יוסף/בשער הספר

מה נכבד היום בהגלות אור יקרות חדושים נפלאים שהשאיר אחריו ברכה, הגאון הצדיק חסיד ועניו מוהר״ר יוסף פרבר זצ״ל, חבר מועצת גדולי התורה, ראש ישיבת "אור ישראל" בסלבודקה "והיכל התלמוד" בתל אביב.

המחבר זצ״ל היה משרידי גדולי ישראל ביהדות ליטא המעטירה וממרביצי התורה בנזר תפארתה של יהדות זו, הלא הוא בית המדרש הגדול ישיבת "כנסת ישראל" בסלבודקה, אשר הקים הגאון החסיד מרן רבינו נתן צבי פינקל זצ״ל, הסבא מסלבודקה.

בית מפואר זה היווה מגדל אור בתפוצות הגולה, מעין נובע אשר אליו נאספו עדרי הצאן לשתות ממימיו הזכים הברוכים, לריח שמניו של בית מדרש זה נמשכו במשך כמה דורות ממיטב בעלי הכשרון שבדור, צעירים אשר שאפו לגדלות, לאצילות ולקדושה. ואמנם מצאו שם רועה נאמן, הוא הסבא זצ״ל, שהאמין בכל להט נפשו בגדלות האדם אשר ביכלתו להרקיע שחקים, והאציל עליהם מאצילות נפשו הזכה.

ואכן הקים בית מדרש זה דור שלם של מאורי ישראל, גדולי ראשי ישיבות שבדור האחרון, תופשי תורה ומרביצי יקרת אורה בכל קצוות תבל. ממנו יתד, ממנו פינה, ממנו קשת מלחמה.

הגאון המחבר זצ״ל זכה להסתופף בבית מדרש זה משחר טל ילדותו ובו גדל ועלה ממדרגה למדרגה בין בתורה ובין ביראת שמים טהורה עד שהיה לאחד המצוינים בבית הגדול הזה. והסבא זצ״ל שהכיר כוחותיו הגדולים, מדותיו הנעלות ונפשו האצילה בחר בו לחתן לנכדתו, הרבנית הדגולה מרת רבקה לאה תלט״א, בת חתנו הגאון האדיר מוהר״ר שלמה יהודה לייב זצ״ל אב״ד וישקי.

באותה תקופה יסד הסבא זצ״ל כולל אברכים מהמצוינים שבדור אשר נתפרסם בעולם כולו, ושם התאספו גדולי ת״ח שבדור. וזה לשון בעל "מקדש דוד", הגאון האדיר מהר״ר דוד הכהן רפופורט זצ״ל, בהקדמתו לסדר קדשים:

"והנה כאשר עזרני ד' יתברך לחבר את ספרי "צמח דוד" כו' נתתי אל לבי לעסוק בעניני קדשים, אך לא ראיתי ברכה בלמודי עד שבאתי להמוסד הגדול אחד המיוחד בתבל - כולל "בית ישראל" בסלבודקה. ובמשך שלש שנים שזכיתי להנות מאורו, עסקתי בסדר קדשים בהצלחה גדולה. ולפי תקנת המוסד היתה חובת מוטלת על כל חבר וחבר להעלות את חדושיו על הכתב.

והנה כמעט אצל כל אחד ישנם חדו״ת יקרי ערך היכולים להביא תועלת רבה. ואצל אחדים מהם יעלו החדושים לספר שלם. אך מפני הדוחק הגדול השורר בהכולל עדיין לא ראו אור הדפוס. יעזרם ד' ויפוצו מעיונתם חוצה" עכ״ל.

על חבר גדולים זה נמנו בשעתם מרן הגאון ר' יחזקאל סרנא זצ״ל, הגאון ר' יחזקאל ברנשטיין זצ״ל מח״ס "דברי יחזקאל", הגאון ר' דוד ליבוביץ מיסד ישיבת "חפץ חיים" בארה״ב. ויבלט״א הגאון ר' יעקב קמינצקי שליט״א, הגאון ר' יצחק יעקב רודרמן שליט״א, ראש ישיבת בולטימור. וכן גדולי הרבנים שבדורינו.

הגאון המחבר זצ״ל נמנה אף הוא על אותה חבורה גדולה ולאחר כמה שנים כשהסבא ז״ל מצא לנכון לייסד ישיבה לצעירים, הלא היא ישיבת "אור ישראל" העמיד בראשה את הגאון המחבר זצ״ל יחד עם הגאון מהר״י ברנשטיין זצ״ל. שנים רבות הרביץ שם, המחבר זצ״ל, תורה ויראת שמים, האציל על הבחורים מאצילות נפשו והעמיד תלמידים הרבה. הם נמשכו אליו באשר הדגישו גודל אהבתו ומסירות נפשו לכל אחד ואחד, כאב לבניו. כן העמיס על שכמו נטל עול פרנסת הישיבה בו בזמן שמצב הפרנסה בביתו היה דחוק מאד, ונכנס לעול חובות למעלה ראש לבל יחסר לתלמידיו דבר. וכדאי לרשם כאן עובדא אחת: במילי דהספידא על הגאון המחבר זצ״ל, כשנתעורר החוב המוטל עלינו להו״ל כת״י שהשאיר אחריו, נגש אברך אחד מתלמידיו ומסר תרומה חשובה שנראה היה כי היא למעלה מכפי יכלתו. וכאשר נשאל שמא אין זה לפי כוחו השיב שאין זו אלא פריעת חוב. וספר כי כשהגיע למצוות, לא היה סיפק ביד אביו לקנות לו בגדים חדשים ליום שמחתו. המחבר זצ״ל בעינו הפקוחה הרגיש בזה ולקח אותו לחייט והזמין לו חליפה וכו' על חשבונו. זאת, בשעה שלא היה בידו לקנות נעליים לילדיו.

אהבתו ודאגתו במסירות נפש להזולת ובפרט לתלמידיו, עמדה להם לעמד איתן בימי הזעם במלחמת העולם. תלמידו המובהק הרב הגאון מוה״ר אפרים אשרי שליט״א, משרידי גדולי הרבנים שניצל מהגהנום הנאצי בדרך נס, ועכשיו מכהן פאר בניו-יורק באיסט סייד בביהמ״ד הגדול, וסיפר כי בהיותו בגיטו קאוונא בעת שהחיים היו תלויים מנגד, באו לפניו צעירים ושאלוהו בענין קידוש השם עד שנתפעל מעז רוחם ומהגבורה הנפשית שפעמה בלבם ושאל להם מהיכן שואבים הם את הכח הזה לעמוד במסירות נפש בדרגה זו. והשיבו כי "דמות רבינו הגדול מוהר״י פרבר לנגד עינינו".

תקופה מיוחדת רבת פעלים התחילה אצלו בעת שזכה לצאת מגיא ההריגה בפרוץ מלחמת העולם. הוא הוזמן לעמד בראש ישיבת "היכל התלמוד" בת״א אשר נוסדה גם היא ביוזמתו של הסבא מסלבודקה זצ״ל. עם הכנסו למשרה המכובדת נסע תיכף לארה״ב לבסס את קיומו של המוסד שהיה מרכז התורה היחידי בת״א. בינתיים פרצה המלחמה וידידיו יעצו לו להשאר בארה״ב מחמת הסכנה שהיתה צפויה לארה״ק כנודע. הצליחו להשיג למשפחתו רשיון כניסה לארה״ב ורשיונות אלו - באותה תקופה - לא יסולאו בפז. ואמנם, התכוננה משפחתו לנסיעה, וכבר רכשו כרטיסים לנסיעה דרך שבדיה, שהיתה מקום בטוח יותר מכל מקום אחר באירופה. בדרכה סרה הרבנית לבית אביה, שהיה אז רב בדווינסק שבלטביה, כדי להפרד מהוריה. בהיותה שם, הגיע מברק מבעלה, לעכב את הנסיעה לארה״ב באשר הוא החליט לצאת לארץ הקדש. היינו נדהמים מהמברק הנמרץ; לעזב עוגן ההצלה, לבטל את הנסיעה לארה״ב שהיה המקום היותר בטוח, ולהשאר במקום מסוכן ולחכות עד אשר תשיג רשיון כניסה לא״י שגם שם צפויה היתה סכנה גדולה. כאשה כשרה העושה רצון בעלה, עיכבה הרבנית את נסיעתה ונתגלגלה עם ילדיה חדשים רבים עד שהגיעו לארץ הקדש.

המחבר יצא אף הוא, באותם ימי הזעם ועל אף הסכנות בדרכים, מארה״ב לארץ הקדש, הרבה שבועות נטלטל בדרך לא דרך מאניה לאניה עד שתגיע לארה״ק.

עם הגיעו ארצה התמסר מיד לישיבת היכל התלמוד ואז נתרבו בה הספסלים ונוסדה גם ישיבה לצעירים. וכאשר החלו להגיע פליטים, בעיקר ממערב אירופה ומהונגריה, העמים עליו הגאון המחבר זצ״ל את המשימה לייסד בשבילם ישיבה גדולה בשם "פליטת סופרים" ואף הצליח להקים להם בית מיוחד ששימש כאכסניה לאותם בני תורה פליטי חרב בצעדם הראשון על ארץ אבות, בארן משען ומשענה, בודדים בלי משפחה שהיו עלולים ח״ו ליפל בידי חפשים שהיו מעבירם על דתם.

עם הסתלקות הגאון המחבר זצ״ל באו עשרות אברכים לנחם, וספרו כי אך ורק הודות לישיבה שהקים נשארו יראים ושלמים.

יש לרשום כאן עוד עובדה נפלאה ממסעו לארה״ק. ספר לי הרב יעקב גולדמן שליט״א מנהל "הדז'יונט" בארץ, כי הוא נסע אתו יחד בתחנה האחרונה. בהיותם על האניה באתונה, נודע להגאון המחבר כי האניה תגיע לארה״ק בשבת אחה״צ. והיה מצטער מאד ע״ז כי היה ברור שהרבה מן הנוסעים יחללו את השבת והתחיל לטכס עיצה כיצד לעכב את האניה. הרב הנ״ל אמר לו שאין אפשרות כזו באשר הימים - ימי מלחמה ואין נוהגים להתעכב אפילו רגע אחד. השיבו הגאון המחבר כי יש לו אלף דולאר, זה היה כל רכושו, והוא מוכן לתתו לרב החובל כדי שיעכב את האניה לכמה שעות, הדבר לא יצא לפועל, ולא הועילו כל ההפצרות, אבל בדבר שנצטער בו אותו צדיק, לא יצא מכשול, ובאותו יום פרצה שביתה בנמל ונתעכבה האניה עד למחרת היום והגיעה ארצה אחר השבת.

עם כל פעילותו הכבירה למען ביסוס מוסדי התורה ונשיאת עול החזקתם וכן פעולתו הצבורית כחבר מועצת גדולי התורה, לא מש כל ימיו מעיקר חמדת חייו שהי' יגיעת התורה לברר ולבאר סוד טעמיה ומסתר צפונותיה והי' מוסר שעוריו בישיבה תמידים כסדרם מדי שבוע ושבוע, לדאבוננו נאבדו רוב כתביו מתקופת הרבצת תורה המזהירה שלו בסלובודקה, רק זה מצאנו מהשיעורים שמסר בהיכל התלמוד מדי שבת בשבתו על המצוות לפי סדר הפרשיות ויתכן שגם אלו לא הי' מוכן אצלו לדפוס ממש והמחבר זצ״ל בעצמו הי' אולי מוצא מקום להוסיף ולגרוע אבל אנחנו לא רצינו לשנות מהכת״י שלפנינו.

והננו מברכים על המוגמר שזכינו להוציא לאור חלק ראשון זה וזכותו של המחבר יגן על כל אלו שלקחו חלק לדובב שפתיו ויתברכו בכל טוב.

דברי גיסו של המחבר

אליעזר בהגאון מוה״ר שלמה יהודא ליב זצ״ל פלצינסקי