עין איה על שבת י יא

(שבת צב.): "עשיר ]דכתיב[, "פסל לך", משלך".

האפשרות של הפעלה בחיים החברותיים במדה רחבה היא קשורה עם העושר. בזמן שהעולם עומד בכל כליל שלמותו, איננו תופס מקום מיוחד והוא מובלע בהמון השפעים של הרשמים הרוחניים הנשגבים, עד שאינו עולה בשם. בירידת העולם ממעמד הלוחות הראשונות אל המעמד של הלוחות השניות ע"י חטא העגל, כבר נרמז שהעושר הוא מוכרח לבא בתור תפקיד ניכר, להתלוות עם הכשרון העליון של המנהיג הכללי, ונרשם בשביל כך בתור בית אב ללמד על הכלל כולו, פסל לך, משלך . ומזה בא העושר הרשום אחר כך בדורות להיות סעד לתורה, "עטרת חכמים עשרם" 1 . מימות משה עד רבי ומימות רבי עד רב אשי, לא מצאנו תורה וגדולה במקום אחד 2 . והגדולה הזאת היא גדולה פנימית, המעמדת את המנהיג על מעמד עליון בחיים ומגלה את אופיו הפנימי, להיות עומד בנסיון העושר בהשתמשו בו להתפקיד היותר קדוש של העלאת הכלל כולו. ויהיה העושר מבסס את היסוד הרוחני, כדרך המחצב של הלוחות השניות שהחזיק את מכתב אלהים שהיה חרות וכתוב עליהם 3 , אחרי אשר נתפסלו בערכם החומרי, ע"י ברכת השמ לש רשועה, "פךל לספ, ךלשמ . יא. .1 משלי יד, כד. .2 גיטין נט, א. .3 עפ"י שמות לב, טו-טז.

<< · עין איה על שבת · י · יא · >>