עין איה על שבת י ב

(שבת צב.): "ומשא בני קהת מנ"ל, דכתיב "על המשכן ועל המזבח סביב", מקיש מזבח למשכן, מה משכן עשר אמות אף מזבח עשר אמות".

ההיקש של המזבח, מקום העבודה המרוכז, למשכן, שהוא כציור בנין העולם בכללו, מורה לנו על שני אופני מחשבה. מחשבה כוללת הבאה מתוך השקפת העולם כולו, שמתוכה בא להכרת יסוד הקודש, בהכרת הפועל העליון מתוך פעולתו. שאמנם ההכרה הפנימית מוכרחת להיות הרבה יותר נשאה מההשקפה המביאה את ההכרה, באופן שהמשא הרוחני הוא גבוה מעשרה, למעלה מרשותו של האדם. והמזבח הוא דרך המחשבה ההרגשית, המקושרת בעבודה המעשית ומביאה אליה, שהיא תוצאה מתוך השקפת העולם הכללית המוסמכת למשכן. ושניהם כוללים קומה שלמה, ה[מ]תממת את המספר היסודי, מה משכן עשר אמות אף מזבח עשר אמות .

<< · עין איה על שבת · י · ב · >>