עין איה על שבת יג יא

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

עין איה שבת א פרק שלשה עשר דף קו. יא אמר רבה בר רב הונא, הכא בצפור דרור עסקינן לפי שאינה מקבלת מרות. תנא דבי רבי ישמעאל, למה נקראה צפור דרור, שדרה בבית כבשדה. החירות היא השאיפה היותר עליונה בחיים, ועל כן היציאה מעבדות לחירות היא התכונה היותר פועלת בזכרון כללות הקודש בישראל, וקדושת הזמנים העקרית היא קשורה בזכר ליציאת מצרים מבית עבדים, והיובל, המסמן את הגעת החיים החברותיים בישראל למטרתם העליונה, נקוב הוא בשם, "וקראתם דרור בארץ לכל יושביה".

אמנם הדרור האמיתי הוא אותו הדרור המתאים להתכונה הפנימית, הנטועה בנפש אשר עשה אלוקים אותה ישרה. והנטיה החירותית הזאת, אינה נכנעת מפני כל לחץ, והמקום אינו יכול לגרום לה שברון, כי אמיץ הוא הכח הנפשי כשהוא נשמר בתמימות טבעו, לעמוד נגד הלחצים החיצוניים.

והסימן לסוג החירות הזה, הוא הדוגמא של ציפור הדרור, שמפני הטבעיות הקשורה בטבע נפשה איננה מקבלת מרות, ואיננה מכניעה ומשברת את טבע עצמיותה, למרות התנאים החיצוניים. ואע"פ שמקום חירותה הוא השדה, המרחב הטבעי שלה, מ"מ בשביל כך היא מסומנת בשם דרור, מפני שהיא דרה בבית כבשדה. והחירות הנפשית הפנימית, שלא להכנע משום עול זר, המונע את ההשלמה הנפשית הפנימית על ידי לחצים חיצוניים, ראויה לקבע את מקומה בחיי האדם הפרטי ובחיי האומה בכלל, לשאת ברמה את דגל הקודש, את אור התורה, שכתוב בה חרות על הלוחות, אל תיקרי חרות אלא חירות. וביסוד הגבורה הבאה מקדוש יופיע אור החירות האמיתי, ונגיע להמגמה הקדושה שביובל, "וקראתם דרור בארץ לכל יושביה", כסימן הסמלי של ציפור הדרור, שנקרא שמה דרור מפני שדרה בבית כבשדה.