עין איה על שבת ט קיט

קיט. ואריב"ל בשעה שעלה משה למרום מצאו להקב"ה שהיה קושר כתרים לאותיות. א"ל, משה אין שלום בעירך. א"ל, כלום יש עבד שנותן שלום לרבו. א"ל היה לך לעזרני. מיד א"ל "ועתה יגדל נא כח ד' כאשר דברת". כל ההויה כולה, החומרית והרוחנית, כל מה שיצא ממנה אל הפועל במציאות, הכל הוא תוצאה ממקור המחשבה העליונה שיסוד גילויה הוא המבוטא באותיות. אותיותיה של תורה שקדמה לעולם הם הם ראשית דרכי אל, שרשי ההויה ואשיותיה. אמנם השאיפות המגמתיות של כל ההויות כולן, האידיאלים העליונים הגנוזים בעומק המחשבה של מטרתם התכליתית, הן הן רזי עולם העומדים ממעל להאותיות, ממעל לכל מה שנברא נוצר ונעשה בכל ההויה כולה. רק בעצת ד' הגנוזה הרי כל התוכן של הטוב הגנוז קשור הוא אל האורה אשר התגלתה כבר באותיותיה. וכאשר בהתגלותה של ההויה בחוקיה וערכיה, הנה התכונה התורית היא להתאים אליה את החיים כולם, זאת היא יחשות השלום של האדם אל מרום ונשא, אבל על דבר המגמות האידיאליות שבסתר ההויה ומגמתה, לא עלתה על דעתו של משה שיהיה גם לאלה הנשגבות הגנוזות יחש וערך אל ההויה והאדם בכללותו. אבל מיד בהגלות האור הגדול הזה לעיניו, ראה את היחש של האדם במעמקי חייו גם אל הגנוז והסתור בסתר עליון. ומניעת היחש הנשמתי למה שהוא נערך ומתחייב, כבר יש בזה משום השאלה: משה, אין שלום בעירך. והתשובה אמנם באה שכאן אין האדם עומד כבן המחפש בגנזי אביו, כי מרום ונשגב הוא ממנו סוד האידיאלי והמגמתי של ההויה, סוד הכח הטמיר הדוחף את כל היש לצאת אל הפועל, משפלו עד רומו, ובחדדה עליונה נמצא האדם בגשתו אל סתר חביון זה בשכל שבילי היחש נעולים לפניו, וכלום יש עבד שנותן שלום לרבו. והתשובה באה: היה לך לעזרני, שבכחה של תורה כלול הוא ג"כ הקשר עם המחשבות הגנוזות שהן ממעל לפועל הגלוי של ההויה, כ"א גם הרז העליון של עצת ד', ביסודה האידיאלי המגמתי, שהוא הנותן את הכח לההויה כולה, שהולך זיו עליון וזורם להגלות ממעמקי תעלומו ע"פ אותה ההתגלות שכח התורה יגלה בעולם, בחשיפת מקורה. וההתגלות האידיאלית קשורה היא בהוספת אור ואומץ, חסד ותפארת, שלום ואושר לכל היש כולו בפרטיו ובכלליו. וע"ז מיד באה התשובה: "ועתה יגדל נא כח ד' כאשר דברת".