עין איה על שבת ט קיח

קיח. א"ל הקב"ה למשה, הואיל ומעטת עצמך תקרא על שמך, שנאמר: "זכרו תורת משה עבדי". מתוך גדלותה של ההארה העליונה, המאירה את כל יסוד היש כולו והמחשפת את מקורו העליון, והמתעלה עד למרומי המרומים של מגמת מציאותו הטמיר בסתר עליון, ההכרה מוכרחת להשמט מחוג הפרטיות שהיא עצמה ראש פסגת הענוה, מתנת משה איש האלהים. אבל מה שנשאר גדור בהעצמיות האישית, היא ההכרה הזאת עצמה, שהפרטיות העצמית כבר אפוסה היא מפני זוהר ההכללה העליונה ושגובה, שמבלעדי נושא פרטי אי אפשר להכרה עליונה זו שתצא לאור. על כן ההכרה הזאת של אוצר הענוה, הממעטת את המציאות של האישיות הפרטית, היא מקשרת באמת את היחש של כל שגובה של תורה למשה, בעל נחלת עולמים של מדה עליונה זו. הואיל ומעטת עצמך תקרא על שמך שנאמר "זכרו תורת משה עבדי".