עין איה על שבת ט צו

צו. אמר לפניו רבש"ע מתירא אני שמא ישרפוני בהבל שבפיהם. אם כי יש אפשרות להעריך ערכים עליונים, יש מקום לנשיאת דעה בהירה בהופעת אור חכמה על הנשמה הנבחרה, גם על התוכן של צבאי צבאות, להעריך את המהותיות של הנושאים השכליים וכחות החיים המקודשים בעצם תכניתם, ואם המדה כבר אמורה שאי אפשר שיבאו הנושאים הללו, מלאכי מרום, עם כל בהיקת הוייתם, אל המעמד הריכוזי של כל היש אם לא בהתבטלם ע"י זה מעצמיות ישותם, אבל כל הערכים שאפשר להם להמדד נכונים המה רק כשאנו משקיפים על המהות המסויימה וקבועה בפועל, על כל מה שכבר נגמרה הוייתו והומצרו גבוליו וערכיו כולם, אבל אם נוכל להסתפק שמא יש עוד מה שגנוז בתוך הכח החבוי, שעוד יש לפניו שדרה של התפשטות, הסתעפות, הוצאה מן הכח אל הפועל במתכונת העתיד, אז יוכל ספק כזה להתפשט גם על דבר הערך המשוער של אלה הנמצאים, שגובי האדיריות, שמא יש בהם הכשר עליוניי, כח פנימי אצור שעתיד לצאת אל הישות המוחלטה, הבל פה גנוז שקול ודיבור עליון מעולה ונערץ יכולים עוד לצאת אל הפועל מחביון הכח, ואז יוכל להתגלות אופן עליון ביסוד ההויה השכלית של שדרה רוחנית מיוחדה שתעמד בעצמת צורתה וחטיביות מהותה גם בהיותה ספוגה מאוצר מקור כל החיים, להיות מרוכזה בריכוז היש כולו, גם באפס הצטרכות למטרה זו להיות נשפלים לאותה התחתית הגופנית שבני אדם ירודים בה, ואז הלא כל השאיפה העליונה של האדם כולו, שנושאה הוא משה רבינו ביסוד הארת קבלת התורה, נשרפת היא, בהגבר המעמד הרוחני המוחלט בכל יחוסיו, על הרוחני המורכב, האסור במאסר החומריות, עם כל התיאוריה הגדולה של הכרח השתפלותו, בשביל ההתרוממות הריכוזית, שהיא המעלה היותר עליונה בכל יסוד צביון, בכל נקודת הערכה והצטיירות. מתירא אני שמא ישרפוני בהבל שבפיהם.