עין איה על שבת ט צג

צג. אריב"ל, בשעה שעלה משה למרום אמרו מלאכי השרת לפני הקב"ה, [רבונו של עולם] מה לילוד אשה בינינו. א"ל לקבל התורה בא. מלאכי השרת מלאי חיי הרוח - חיים הפועלים את מפעלם ההדור במהירות הבזק, חיים בהירים של מדע טהור של חפץ אידיאלי מתנשא ומתרומם מאליו כאבוקה המתגברת ועולה, שכולם כבוד ורום - משתוממים על המראה, בחזותם בריאה מקבלת פעולה, מוכנה הכנת חומר, לחקוק בה צורות שונות ע"פ ההופעות של הזרחות החיים השונות וסגנוניהן, - מתוך שפלות תחתיתה היא מתרוממת, עד כדי להתיצב במערכה אחת בין אלי שחק הללו. ומשה בגאון קדשו, בברק זוהר נשמתו, הנה הוא עלה למרום, ויפעת הודו מגיעה בין אראלי מעלה, ביראה וגובה, בפאר הופעה והזרחת קודש, בגבורת עולמים ובמפעל הוד ונצח, מתוכיות חיי הרוח הנשגבים. והמה תמהים על החזיון המוזר, איך אור וחושך מתלכדים יחד, איך ילוד אשה, בריה נפעלת, מוכנה רק לספוג ולקבל רשימה, מתיצבת בין עריצי זבול, הפועלים, מגלגלים, מחריטים ומסבבים, מזריחים אורים ומופיעים נהרות של יפעות, הכרות וחפצים, תעופות ושקיקות והמון פליאות לאין חקר, מה לילוד אשה בינינו. אמנם התשובה הרוממה, מאור פני מלך עולמים, באה, כי אתם יצורי מעלה, הפועלים, שתכונתכם היא המפעל, ההופעה, ההזרחה וההרשמה, אינכם מוכשרים לקבל תורה, להרשם בעומק הוייתכם מכל מה שממעל לכם ומחוץ לכם. במעלתכם הנכם נצבים, בתחומכם אתם קשורים, במלא חוגכם אתם שואבים חיי עדן וחיי קודש, חיי יופי וחיי חכמה, חיי פאר וחיי כבוד, - אבל כמה פליאי פליאות מלא הוא המילוי הנשגב מלא כל, והאוזן הפתוחה לספג כל, הלא היא רוח הכשרון לקבל, להתפעל, אשר בילוד האשה, אשר עם כשרון אזנו הנטויה לספגאל תוכו, להשפע ולקבל, הנה הוא עולה רומי רוממות, מתנשא מכל חוגים מוקצבים, ונושא עליו משא קודש קדשים, הבעת חפץ אל שדי, במלא כל עולמים, בכילולם יחד, לקבל את התורה בא.