עין איה על שבת ט פ

אמר עולא עלובה כלה מזנה תחת חופתה. הנטיה לעבודה זרה, מקורה בהשפלות הטבעית אשר לאדם, המזוגה בתוכיות הרע והכיעור בגופניותו, שכל זמן שלא נטהר העולם כולו וכל היצור מרוח הטומאה אשר לו, הרי הוא ארס נסתר שוכן במחבואים, שגם כאשר האור של הקודש והטוב מתגבר אין הרע והכיעור הזה נאפס נכחד לגמרי, כ"א הרי הוא רק כמתעלף ונרדם, ועלול הוא להיות מוקף מכל התעוררות רעה גם בעצם ימי הבהקת האור של האמת והטוב. וזהו עלבון עצמי, עד על הגרעון הנמצא בעצם הטבעיות אשר לנפש, שלא הוסרו לגמרי הסיגים המכאיבים אשר בעצם יסודה, מצדה הרע והכרעת הטומאה המכשכשת בה.