עין איה על שבת ט עד

עד. אמר ר' יוחנן וכולן זכה משה ונטלן (שנאמר) [דסמיך ליה] "ומשה יקח את האוהל". הצבעים הרוחניים שמתפשטים בנפשות, בבהירות שונה לפי מעלתו של כל אחד ואחד מהאנשים המוכשרים שאותה הנהרה העליונה תופיע עליהם, במדריגת הקודש העליונה שהופעה ע"י קבלתה של תורה, הכל הוא נמשך ונתפשט מיסוד האור הגדול של חכמת אלהים העליונה, שהיא שרויה בנשמתו הגדולה של אדון הנביאים, רבן של ישראל. אמנם באיכות עליונה מאד כלולה היא האורה בעומק שרשה, בצורה עלומה, אשר לא נוכל לתן לה צביון וערך. ואלה הצבעים אשר היו מנהירים בלבו ונשמתו של כל יחיד מישראל, בהיותם כדמות ענפים מאותו שורש האורה, לא היו יכולים להיות בעינם מצטבעים במקום העליון אשר להאישיות הנשגבה של מבחר האדם. אבל בהיות האורה הזאת מסתלקת מפני החטא, אינה אבודה, ולמקורה היא שבה, ותוספת הכרה ותוספת רצון, ומרץ נשגב, ונעלה מכל מה שיוכל כל טבע אנושי רגיל לשער ולדמות, מתוספת היא בנשמת גדול הנביאים, כדי להשלים את חסרון העולם אשר ירד, ולמלאות אורו אשר הועם. והענפים אשר התפרדו מהמקום אשר שם התפשטו כבר, חזרו אל מקומם. וברב שפעת אורה נתכנסו בנשמתו של משה להיות למשמרת עדי יכן בצדק כסא ואור ד' ישוב, ויציץ ופרח ישראל, וכולן זכה משה ונטלן.