עין איה על שבת ט עג

עג. אמר רב חמא בר חנינא בחורב טענו בחורב פרקו, בחורב טענו כדאמרינן, בחורב פרקו דכתיב ויתנצלו בני ישראל את עדים מהר חורב. כשהמחשכים מתגברים אחרי שהופעה אורה רוחנית בהירה בנשמה, התוכנים המערפלים ומוסיפים חשכה אינם מושגים אחרים כ"א אותם המושגים עצמם העליונים והבהירים שבעת הכושר, שהאדם מוכן ומותאם אליהם, הרי הם משחקים לפניו בבהירותם ועז אורם בכבודם וקדשם, - בעת הדלדול והירידה הרי הם מתהפכים לפניו לצלמי בלהות, ו(ה)תוכן הקודש בעצמו מתחלל, ומהות הזיו נטל ממנו. והנטילה נפעלת מעצמיותה של המעלה, מהכשרת היתרון שהופרעה פעולתו. בחורב טענו, בחורב העמדו על מרום הפסגה של אנושיות עליונה, שחברה אנושית טבעית כבר לא היתה ראויה לסמנה, "אני אמרתי אלהים אתם ובני עליון כולכם", ובחורב פרקו, זה היתרון - המרומם בעצמו - הוא הוא הגורם את הפריקה, את ריקניות חיי האור, התום והקודש העליון. הכשרון המופלא מתהפך בעצמו לכח שולל מאפס ומחשיך, עד אשר יואר באור המרפא העליון הכולל רפאות כל התחלואים אשר לאדם ואשר לעולם, אור התשובה העומד אחר כתלנו.