עין איה על שבת ט סח

<< · עין איה על שבת · ט · סח · >>

(שבת פח.): "אמר רב אחא בר יעקב, מכאן מודעה רבה לאורייתא."

אלמלא היה אור התורה שתול בישראל בבחירה חפשית מיסודה, לא היה התוכן המאיר ומחיה שלה מאוגד בפנימיות עצמיותה של האומה ובמעמקי נפשם של יחידיה, ואז היה הדבר אפשר שהעברת התורה בפועל מצד הבחירה, תמחק את אותו הרושם של החיים והקודש שהתורה צריכה לעשות בהם. אבל כיון שהעצמיות הישראלית מאוחדת עם התורה ע"פ הכרח כללי של כל היש, אין העברת התורה פועלת כ"א טשטוש חיצוני על מהות האומה, אבל התכונה העצמית הרי היא תמיד נשמרת, כי הכלליות שלה היא למעלה מכל יסוד של בחירה ושל אפשרות של שינוי. והדבר עומד למעלה מכל התגלות פרטית שברצון. אפילו כשמתגלה בפועל ובמעשה בהיפוך, הרי המודעה הרבה כוללת הכל, שאין כל המעשים הנעשים נגד התורה מכוונים כלל לפגע ביסודה, מפני שהיא מרוממה הרבה מכל אפשרות של פגיעה ע"י שום התגלות רצונית. והיא המודעא הרבה העליונה מכל סתמיות של מודעות, שאין כונתה של מודעא זו החלשה לקיום קבלת התורה, כי אם התגלות עליונה שכל מה שאפשר להיות עובר ע"י יצרי לבב האדם מהעברתה של תורה, אינו משנה כלל את תכונתו של הרצון הפנימי העצמי של ישראל, העומד למעלה מכל חירות וחופש בחיריים, מודעה רבה לאורייתא.