עין איה על שבת ט לז

(שבת פז.): "ומנ"ל דהסכים הקב"ה עמו, דלא שריא שכינה עד צפרא דשבתא".

התוכנים הפרטיים יכולים הם להגלות ע"י הופעה פרטית שהיא כלולה באיזו צורה של דיבור, אבל התוכן הכללי המקיף את כל, כזו המגמה הכללית של איחוד הקודש והחול במרום קדושת שרשם ועל ידו, אין כל דיבור מתגלה מספיק לו, ולא כל פעולה המציינת איזה סניף מיוחד, כ"א הדומיה העליונה השלילית שבשב ואל תעשה, המציינת את כל תוכן העשה הבא אח"כ, וזה יצא בגילוי ההסכמה, ממה דלא שריא שכינה עד צפרא דשבתא ._