עין איה על שבת ט טז

<< · עין איה על שבת · ט · טז · >>

(שבת פו.): "אמר רב אדא ב"א, משה בהשכמה עלה ובהשכמה ירד, בהשכמה עלה דכתיב "וישכם משה בבוקר ויעל אל הר סיני", בהשכמה ירד דכתיב, "לך רד ועלית אתה ואהרן עמך", מקיש ירידה לעלייה, מה עלייה בהשכמה, אף ירידה בהשכמה".

ההשפעה האלהית העליונה של אספקלריא המאירה, נבואתו של משה רבינו ע"ה שהיא מקור התורה ועצמותה, מקור ההויה של כל העולמים כולם, מקור הראשית של כל היש, ההולכת ומתפשטת עד לחיי האדם, הרוחניים והמעשיים, היחידיים והכלליים, - השפעה זו, אינה מקבלת שום רושם מהחיים והסביבה, היא מתוה להחיים את דרכם, להסביבה, להאומה, להעולם, את צביונם. וכשם שאין צורך, וממילא למחסור היא, ההתעכבות של חלק מהיום, שהחיים מתחילים הומים ומשפיעים, לההכשר העליון של הקבלה של האור האלהי, המבהיק, העליון הזה, בתכלית בהירותו - ודוקא מפני נקיונו מכל השפעה של חיים מוגבלים, יפכה בכח עליוניותו, להחיות את החיים, לקיים את ההויה, לחדש את היצירה, לעדן את העשיה ולעלה את הבריאה בכלליותה, במרומי האצילות, הרוחניות, המנצחת את כל, בתפארת עזוז קדושתה - כן ההשפעה בעצמה של אור עליון זה, מהמקום שכבר נתקבל, מהודו של משה ורוח קדשו, אל העם, היא דוגמת מקוריותה בעינה, באין צורך וזיקוק לכל השפעה סביבית, ובאין השארת מקום להשפעת חיים ערים ניכרים מבלעדה. בהשכמה עלה, בעוד תוכן החיים, ביחוד החברותיים הניכרים והבולטים עודם לוטים במסוה ההתעלמות, נרדמים בחיק הכח, ומרץ פעולתם בפועל עוד לא נתגלה. לא סיוע של כל נסיון של חיים, לא הכשר כל נטיה של ציבור, כ"א "אור אל עליון קונה שמים וארץ", החפץ האלהי, המהוה את היש כולו, המעמידו ומחייהו, הדוחפו לעילויי בכל קומתו המעשי(ם)[ת] והרוחנית, מריש כל דרגין עד סופם, - רק אור קדוש זה, הוא השופע, רק נבואה עליונה זו של "פה אל פה אדבר בו", נשפעת היא לנאמן בית, להקים עדות ביעקב לעולמי עולמים, לקומם תבל ומלאה, בנשמת ד' יוצר כל. כן בהשכמה ירד, המבטא, ההופעה אל האומה, גם היא כמקור נתינתה, רק משמי שמי קדם, מן השמים היא נתנה, תורת אמת, תורה תמימה. וממעל מן החיים היא עומדת, והיא מחדשת את החיים ואת כל גילויי ההויה, בחטיבה העליונה, באור חיים, מאוצר החיים האלוהיים, אלה כל המעשים, אדון כל הנשמות. ושום שינוי, שום הורדת ערך, שום נטיה של זקיקה להשפעת הקהל והסביבה, להגבלת העולם העומד לחוץ במצריו, לא היתה כאן, כ"א מקיש ירידה לעליה, מה עליה בהשכמה אף ירידה בהשכמה. והתוכן השמימי, בעינו, הוא הוא שירד על הארץ בכח הגדול של גבור העולם, "עיר גבורים עלה חכם ויורד עז מבטחה". עלית למרום שבית שבי לקחת מתנות באדם.

<< · עין איה על שבת · ט · טז · >>