עין איה על שבת ח מד

(שבת פ:): "אמר ר"נ, ר"ב דשתי שיכרא בעיין בנתיה טפלא, אנן דלא שתינן שיכרא לא בעיין בנתין טפלא".

ישנם עניני טהרה שרק מי שהוא נתון במצב חינוכי מיוחד, הוא צריך ומוכרח לעבד אותם בפועל. יש יכולת באדם להנזר מכל דבר המגשם אותו בעניני הרשות, וממילא לא יצטרך לעמל מיוחד על כל מדה פרטית שבו איך להעמידה על מכונה. ושתי המדות, הם שני דרכים מיוחדים, שאיך להתנהג בהם צריך להיות מותנה ע"פ המעמד הרוחני והגשמי, העצמי והסביבי של כל אחד. השכר בטבעו מוליד איזו תוצאה גסה בתכונת הגוף, שעם זה היא מסבבת אומץ ובריאות, שמ"מ צריכים ללחום נגד התפשטות הגסות המכעירה, בתחבולה של טפילה. אבל מי שמצבו מרשהו שלא להכנס בזה, ועדינותו הגופנית תוכל להשאר במקוריותה, יוכל ללכת בדרכו התמימה, באופן שהתלמוד הכללי והעבודה המשותפת לכל ישראל )תפעל( ]ופעלו[ את הטהרה המדותית המיוחדת לכל כח וכח בפ"ע, כאילו הושמה עין הבקורת על כל ענין בפ"ע. וביחש התיקון הגופני, הדבר מתאים עם האמור,  אנן דלא שתינן שכרא לא בעיין בנתין טפלא._

<< · עין איה על שבת · ח · מד · >>