עין איה על שבת ח לב

לב. גלימא, גלי ואותיב. כשם שהבגדים הם הם נוייו של אדם, מעוררים את כבודו ומנשאים את רוחו בתור יצור נעלה, העומד למעלה ממדרגת שאר בע"ח שאין בהם אותו שאר רוח של הבושה, כך מעודד הוא את הרוח, הרעיון של שמירת נוי הבגדים, המוטלת על האדם בהיותו לבוש בגדי כבוד. הם מביאים את המחשבה ע"ד ההכרח של השמירה של המעלות אשר כבר רכש לו האדם בעמל נפשו, לבל יפגמו ע"י עבודת הגויה, ובהיותו מוכרח לפעולה פוגמת ידע איך להגן על צד ההידור שלו, בדוגמא של שמירת הגלימא בעת הישיבה, גלי ואותיב.