עין איה על שבת ו פד

פד. אמר ריו"ח, לאישתא צמירתא, לשקול סכינא דכולא פרזלא, וליזיל להיכא [דאיכא] וורדינא וליקטר ביה נירא ברקא. החיים כשהם הולכים ע"פ הסדר הישר המתאים לחק תורת ד' הנם ג"כ מתאימים לחוקי הטבע הפנימי והחיצוני והאדם משומר על ידם מכל מחלה ומכל הסערה נפשית וגופנית, חום זר לא יקרב אז באהלו ובשרו ישכן לבטח. אבל האדם, מוכרח הוא שכחותיו הסוערים יחיו בקרבו לא במדה מוגבלת כ"א כפי המדה הטבעית העושה את דרכה בעז ותעצומות וחק ברזל הוא חקם אשר על כן לפעמים יסבול מתגרת יד מכאובים כי יעבור גבול וקצב אבל אם חק ברזל זה אשר יהפך לרועץ לגוף האדם יהיה אחוז ביד אם המדה הרכה, הנפש הצמחנית בתביעותיה הנוחות - שהאדם עץ השדה בגללה - תהיה האוחזת את להט הברזל - החק התקיף הסוער, ואינו רוצה להיות אסור בגבולים מצומצמים, החותך את החבלים והמאסרים הטבעיים - אז עוד החסרון יוכל להמנות ולא תצא סערת החיים ואש התבערה של הפרעת סידור וחם זר ממקומה להיות למשחית לנפש ולגויה. אבל אם גם הכח המאחז אשר ממנו תוצאות להגבלה השימושית גם הוא חק ברזל יהיה והכחות המלאים תנועה מעבר מזה ומעצור והגבלה חזקה מעבר מזה שניהם יחד יתגלו בכל תוקף אז יסוער הגוף וחום זר יגלה להפילו למחלה סואנת. עז רוח זה מוכרח הוא להיות נבצר. סערת הנפש וגובה אפה - אשר גם לה תוצאות טובות, בהיותה מתנהלת באורח ישר - מוכרחת היא להיות נשפלת, ודכאות רוח הלקוחה מאוצר ההתגלות (האלהות) [האלהית] הראשונה, - בתואר מלא של ענות לב - מתוך ירוד שבאילנות, מתוך הסנה, מוכרחת היא להתלוות דוקא עם הגבורה הקשה של חקי הברזל הממלאים את הנפש והגויה, אשר סערת איתניותה הביאה כבר על בעלה את המוקד של אש הפנימית היוצאת מחסרון מנוחה נפשית והגבלה מתוארת. הכח המקשר את הדכאות, את ענות הרוח אשר ישליט את האדם על עצמו עם כל האיתניות הדרושה גם היא להמצא ברוחו עם כל עז הרצון הכביר המתגלה באופן בריא וחזק עם כל תנועה נפשית וגופית צריך שיוקח מכח המתגלה לחוץ מצד המותר הבהמי שבאדם המותר של השער הבא מההצמחה המותרית בכללה בנירא ברקא בשער בהמה תכונת השעיר המתרומם וקופץ ואיננו נותן מנוח לעצמו מתכונתו הסוערת שהוא הסיג של חק הברזל שבתכונת הנפש המביא את המגערת עליה יקשר אל מקור הוראת ההכנעה וענות הלב במקום הגדולה ואדיריות הכח קול חוצב להבות אש מתוך סנה ירוד ושפל קומה אז תחל התכונה הסגולית לכיבוי אש הזרה השורפת וקודחת להיות הולכת וכבה וחוזרת לטובה ולהוספת אומץ ואישתא צמירתא זאת לא תתגבר עוד ע"י כח סכינא דכולא פרזלא בהיותו נטפל להיכא דאיכא וורדינא שקשר של נירא ברקא מסייעו. מקור הענוה ישוה את ארחו ומנוחת הנפש תישר מסילתו ועז חייו יעמד על משקלו להיות עומד במילוי הרצון והחיים ובכל עז שטף הכח ושיגוי הרצון, המסתגל להתגלות התכונה האנושית היותר עדינה שמקורה הענוה והגדולה המתחברת יחד המצבת לנו את עז החיים עם שלטון ברוח באורח נשגב המביא רפאות לכל מוקד של מחלה "רפאות תהי לשרך ושיקוי לעצמותיך".