עין איה על שבת ו לו

(שבת סב:): """כי תחת יופי" - אמר רבא היינו דאמרי אינשי חלופי שופרא כיבא"".

ההצטיינות היתירה ביתרון מעלה מהרגיל, בתכונת היצירה, איננה בנויה עפ"י רב בדמות שדרה עליונה על גבי הערך הבינוני, אשר אם יהרס היתרון, ישאר במקומו הצד התחתון, שבהם בעל היתרון שווה אל מצב של הבינוניות. כי היצור שחונן ביתרון הוא כולו מראשית הוייתו רשום בטבע של יתרון, והצד הבינוני אין לו בו מעמד איתן, וזהו בעצמו הכח המכריחו להחזיק ביתרונו בכל עז. ואם ע"י קלקול הנהגתו עזב ממנו צד היתרוני שבו, לא ישוב למצב הבינוניות, כי אם ירד עד קלקול בלתי מצוי ומצב הרוס המכוון לעומת יתרונו. כי הכח הבלתי רגיל היוצר ופועל בקרבו יעשה את שלו; כשהוא מתנהג על פי דרכו המשתמר לטובה יפתח בקרבו את הטוב הנשגב, וכשהוא נעזב ונשבר יעשה בעוצם כוחו את הגריעות הבלתי מצויה. היתרון של היופי המתגלה בתכונת הגוף והמחובר הרבה ג"כ לתכונת הנפש, כשיתהפך לרועץ ע"י התזנות החיצונית העלולה לחול עליו ולהתדבק בו תהפך תכונה זו עצמה וכל כוחותיה - אפילו הגופניות - להכשיר את הכיעור היותר מגועל במצב הבשרי. כמו שמחוללת את הכיעור הנשמתי הפנימי באופן בלתי מצוי ורגיל - "חילופי שופרי כיבא".

<< · עין איה על שבת · ו · לו · >>