עין איה על שבת ו ל

(שבת סב:): """הלוך וטפוף תלכנה" - שהיו מהלכות ארוכה בצד קצרה"".

ההשתקעות של הגאוה הפחותה, כשהיא מחשכת את ההוד הפנימי של הנשמה בניוולה, מעקרת מקרב לב האדם את כל ערכו הפנימי, מפני שבאמת ע"י ההתמכרות אל הגאוה נעשה האדם שפל ונבזה עד שבפנימיותו הוא מחוסר ערך. ע"כ מתגברת בקרבו רק התאוה של ההתראות בעיני אחרים להסב אליו את המבטים. וכשהוא מתגבר אצל הנשים מבלה הוא את העולם בהרס הצניעות והדרת המוסר כולו. התאוה של הסבת המבט מביא שכ"א ירצה להראות איזו הצטיינות של פליאה, כדי שהאדם שמן החוץ יתבונן עליו. כאשר כך הוא הטבע הפראי היודע בעצמו שבקרבו הוא מחוסר שום השלמה. ע"כ היו מהלכות ארוכה בצד קצרה, כדי שתיפול ההשתוממות על שתיהן. ואפילו הקצרה בחרה במעמד כזה, כדי שיסבו העינים להתענין בזרותה. ובגוף האומה בכללה מביאה שפלות כזאת הנולדת מגאוה שפלה לשכוח את רוממות ערכה ואת מעלתה האלהית ולהתמכר רק להסב את העין החיצונית של האומות אליה, מה שגורם השפלה ושכחת הקדושה העליונה שע"י היא באמת סגולה מכל העמים.

<< · עין איה על שבת · ו · ל · >>